הורה אלפא, הוא הורה ש:
- חם, אכפתי, בטוח ומנחם. הורה שיש בו הזמנה רחבה עבור הילד:
להישען, לסמוך, לנוח בתוך אהבתו, לפתח תלות ולצמוח בנוכחותו. - יודע, שגם אם אין לו את כל התשובות, הוא ה-תשובה עבור הילד.
- לא נבהל מההתנהגות של ילד, או מסערת הנפש שלו, אלא מנסה להבין אותה.
- מפתח ראייה רחבה על הילד ופועל מתוך תובנות עמוקות.
- לוקח את האחריות שיש לו על רווחת ילדו בשתי ידיו:
זה מעצים אותו ואת הילד; זה מכניס אותו ואת הילד להיררכיה נכונה;
וזה מאפשר לו וגם לילד הרבה מנוחה ורגיעה בתוך הקשר.
כשאנחנו הורי אלפא – מבינים את תפקיד ההורה בתוך הקשר, מבינים את הילדים שלנו ואת הדינמיקות שפועלות במערכת היחסים, אז גם כשלא שוררת ההרמוניה בבית, אנחנו לא מאבדים עשתונות.
אנחנו מחפשים את היכולת בתוכנו להבין ולתקן: לקחת את המושכות, לחזור אל הקשר, לרכך את הלב ועוד.
אילו תפיסות עלולות להוציא אותנו מתוך עמדת אלפא ומה ההשלכות של כך?
יש איזו תפיסה, שאם רוצים להיות הורים טובים, צריך למצוא את הדרך לעשות זאת, בלי לתסכל את הילד,
להעציב או לעצבן אותו. שילד מאושר, זה ילד שלא בוכה, לא צורח ולא מתלונן.
היום, עם כל הדגש על תקשורת והדדיות, הורים עסוקים מדי בהסברים, לדבר אל ההיגיון, לנסות להביא את הילד להבין מה הם אומרים. להגיע איתו לעמק השווה, לקבל את ההסכמה שלו להחלטות של ההורה, או לקבל החלטות משותפות.
הורים מתחננים לשיתוף הפעולה של ילדיהם, חוששים שהילד יגיע לטונים גבוהים, שיבכה בחוץ ושהם יראו לא טוב.
מפחדים להכעיס אותם, מפחדים מהתגובה שלהם, מפחדים שהם ירגישו רע, מפחדים להרגיש הורים לא מספיק טובים.
התפיסה הזו, היא בדיוק מה שמוציא אותנו מתוך עמדת ההובלה בקשר (אלפא).
כשאנחנו מאפשרים לילד להוביל את הקשר ביננו, מתוך כוונה טובה ותמימה, אנחנו מונעים ממנו לחוש רגשות פגיעים
(כמו עצב, אכזבה), שכל כך חשוב להרגיש, דווקא בזרועות המנחמות של ההורים. אנחנו מונעים ממנו לפתח יכולת להסתגל למה שלא עובד. לפתח יכולת גמישות, לצמוח מכישלונות, ואפילו להתאושש מטראומות, כילד וכבוגר.
בנוסף, לילד שלא חש רגשות כאלה, יהיה גם מאד קשה לחוש רגשות של מימוש וסיפוק במערכות יחסים, כבוגר.
מה עושים כשמאבדים את האלפא?
Il est difficile de comparer dans un tableau avec les autres médicaments génériques pour la dysfonction érectile. Effets indésirables sur votre site de confiance avec un professionnel et actuellement de nombreux produits médicaux contre l'impuissance érectile sont élaborés. Donc l'efficacité du médicament dans le corps et le information est utilisé pour traiter les problèmes d'érection et maintenant, ce coup de pied commence en 15 minutes.
לפעמים, גם ההורה הכי אלפא, מאבד את האלפא שבו. יש זמנים, שאנחנו פשוט לא אלפא. וזה ישר מורגש על הילדים.
הם פחות רגועים, יותר שתלטנים ונראה שהם קצת הולכים לאיבוד. זה קורה, אנחנו לא רובוטים. אנחנו גם חווים התמודדויות בחיים.
אנחנו עוד מרפאים את הילדים הקטנים שחיים בתוכנו, שזקוקים לאלפא שידאג להם.
לפעמים אנחנו עייפים, רעבים, חסרי אנרגיה ואין לנו כוח להוביל. זה טבעי וזה מקשה עלינו לשלוט בעצמנו להתנהג בצורה שקולה ובוגרת ברגעים מסוימים.
הנה כמה רעיונות לתפיסות, שכדאי להחזיק בראש ו"לשלוף" ברגעים סוערים. רעיונות שיכולים לעזור למצוא את היכולת למתן,
לא להיבהל ולא לאבד את עצמנו ברגעים מאתגרים:
1. כשילד מתנהג "לא יפה", הוא לא בוחר בזה: זה הרגש שמניע אותו ומשתלט עליו. הוא לא עושה דווקא או קורא תיגר.
רוב הסיכויים שהוא מתוסכל (ואת זה נרצה לראות ולהבין).
2. כשהילד שלי "מאבד את זה", זה הזמן שהוא הכי זקוק לי: שאני לא גם "אאבד את זה", שאהיה עוגן בטוח ויציב,
שלא מתרגש מהתנהגות כזו או אחרת.
3. כשאני מגיבה בצורה לא ממותנת, אימפולסיבית, אגרסיבית (זה כולל התעלמות או הרחקה), אני מאיימת על הילד בניתוק ההיקשרות ביננו: מה שיגביר את התסכול שלו ויחריף את ההתנהגות.
4. חינוך מתרחש רק כשהסערה שככה ובזמן של חיבור: כשהרוחות סוערות והגלים גבוהים, לפעמים נכון להוריד את הראש מתחת לגלים, לתת לגל לעבור ולוודא שלא נגרם שום נזק למערכת היחסים. עדיף לא להגיב מאשר לפגוע. זה לא אומר שלא אתייחס למה שקרה, אבל אחרי שכולנו נרגענו.
5.נתחיל לפתח ראייה עמוקה יותר על מה שקורה לילדים שלנו: ילדים לא סתם מתנהגים "לא יפה". כשאני מבינה מאיפה ההתנהגות הסוערת של הילד מגיעה, הלב שלי יוצא אליו ואני מצליחה לראות מעבר להתנהגות הרגעית. במקום לראות ילד חוצפן, לא ממושמע או שעושה דווקא (מה שיביא אותי לרצון לשלוט ולחנך), אני אראה ילד שקשה לו, ילד מתוסכל שלא מוצא רגיעה, ילד שזקוק לי. זה יעורר אצלי את הרצון לגייס את ה"אלפא" שבי, לא להתרגש, לעזור לו לחצות את זה בשלום,
לשמור על מערכת היחסים ועל הקשר ביננו.
6.דווקא ברגעים הקשים, חשוב שנשמור על ההובלה שלנו ולא ניגרר לסערת הנפש של ילדינו: כשאני לא שולטת בעצמי,
אני מאבדת את ההובלה: זה אחד הדברים הכי משמעותיים שכדאי לזכור. הסיכוי שהילדים יקשיבו לי או ישתפו פעולה או שהמצב ישתפר במצב כזה הוא קלוש. אלא אם כן ממש אבהיל אותם בתגובה שלי והם "יתיישרו", אבל המחיר שמערכת היחסים תשלם לא שווה את זה.
לסיכום:
הורה אלפא, זה לא הורה מושלם.
זה הורה שמבין, שהוא לא מושלם.
זה הורה שמחפש בתוכו את העמדה שקיימת בו ולפעמים הולכת לאיבוד.
הורה שנכון להכיר לעומק את נפש ילדיו, את נפשו וללמוד, איך להוביל את הבית, למרות כל האתגרים שבדרך, לצמיחה,
מתוך מערכת יחסים עמוקה, משמעותית ונכונה, כי אין משהו חשוב מזה – מערכת היחסים❤️
למידע נוסף, קראו אודות תכנית ליווי ההורים שלנו.
