איך להקל על ילדים במעברים בעזרת פעולה אחת פשוטה

כהורים: אנחנו קונים, מלבישים, מארגנים, מסיעים, מחזירים, מאכילים, משכיבים… אבל יש לנו עוד תפקיד אחד, ממש חשוב, שלא כולם מודעים אליו וזה – שדכנים. לא, אנחנו לא מתכוונות למציאת שידוך לחתונה 😉 אלא שידוך בין הילד שלנו לבין דמות היקשרותית אחרת, כשאנחנו לא בסביבה.
אומרים ש"צריך כפר שלם כדי לגדל ילד" ובגישה ההיקשרותית מדברים על "כפר היקשרותי",
כלומר, שהילד ירגיש שהוא נמצא בקרב משפחה כשהוא בנוכחותם.
אז למה משדכים, למי ואיך? המשיכו לקרוא.

למה יש צורך בשידוך?

ילדים זקוקים למערכת יחסים בטוחה ועובדת כדי להיות במנוחה רגשית ולא לתפקד מתוך הישרדות.
כך, הם יכולים להיות פנויים להיות ילדים ולא לדאוג, אם ההקשרויות שלהם עובדות או לא.
כשהילדים שלנו נמצאים איתנו, ההורים, אנחנו יודעים שהם נמצאים בתוך מערכת יחסים בטוחה.
כאשר הם לא נמצאים איתנו, לדוגמה כשאנחנו בעבודה או יוצאים לסידורים או לבילויים, התפקיד שלנו, הוא לדאוג שהם עדיין נמצאים בתוך מערכת יחסים בטוחה וטובה.
מכיוון שאנחנו המבוגר האחראי בסביבה ואנחנו יודעים כיצד לייצר מערכות יחסים ויודעים עם מי ליצור אותן, זה בהכרח התפקיד שלנו, לעשות זאת עבורם.
גם כשהילדים הולכים לסבא או סבתא, או אפילו פוגשים חבר מהגן, כביכול, האדם מוכר. אבל אל תכעסו על הילד אם לא מיד נוצר חיבור. יש ילדים שיותר זקוקים לפעולת השידוך, שתקל עליהם במעברים ותזכיר להם, שניתן לסמוך על אותו אדם.

למי משדכים?

למי אנחנו בעצם משדכים את הילדים שלנו?
לכל מבוגר אחראי שמשגיח או שמטפל בהם, כשאנחנו לא בסביבה.
זה יכול להיות סבא, סבתא, מורה, גננת, מטפלת, בייביסיטר ועוד.
כשאני משדכת, אני בעצם מטפחת ומחזקת את מערכת היחסים בין הילד לבין המבוגר, שאמור להיות אחראי עליו,
כשאני לא בסביבה. אפילו אם אני כן בסביבה, אבל רוצה שהילד ירגיש מוגן ובטוח, לדוגמה כאשר הולכים לרופאה.

איך משדכים? דוגמה מעשית

ניקח לדוגמה את המקרה הכי מאתגר (כמעט) שיש, כשמדובר בהעברת היקשרות: הסתגלות לגן ולגננת חדשים.
אין ספק שזו תקופה מאתגרת ולא סתם. אנחנו מצפים מהילד להישאר רוב שעות הערות שלו עם דמות, שהוא לא מכיר אותה ולא יודע אם הוא יכול לסמוך עליה.
אנחנו רוצות לחזק את הקשר של הילד שלנו עם הגננת שלו. איך נעשה את זה?
נתחיל בקצת עבודת שטח מקדימה, כלומר, נשוחח עם הגננת על הילד ונזכור, כל מיני אמירות חיוביות שעלו לה במהלך השיחה.
את אותו הדבר, נעשה עם הילד שלנו. נדבר איתו על הגננת ונוציא מהשיחה אמירות חיבה שעלו לו כלפיה.

לאחר מכן, אספר לילד עד כמה הגננת אוהבת אותו, עד כמה היא נהנית מהציורים שלו ושהיא סיפרה לי בהתלהבות, שהוא עשה כך וכך בגן (הכל לפי מה שנאמר בשיחה, אין צורך להמציא).

במקביל, אדבר עם הגננת ואספר לה, עד כמה שהילד שלי קשור אליה, כמה שהקשר ביניהם חשוב לו ושהוא מזכיר אותה לפעמים בבית ומספר עליה דברים.

פעולה נוספת שאפשר לעשות, היא לצייר עם הילד בבית ציור לגננת או להכין לה איזושהי הפתעה קטנה שהוא יוכל להביא לה.
בבוקר, כשאני מגיעה עם הילד לגן, קודם כל אשתדל להגיע מספיק בזמן על מנת שלא אהיה בלחץ שאני מאחרת לעבודה. אשקיע את הזמן ואוודא, שהם פוגשים את העיניים האחד של השני ואחבר ביניהם עם איזשהו משפט נעים.

לא פחות חשוב מכך, אתחבר בעצמי עם הגננת ואראה לילד שהיא דמות בטוחה ושאפשר להיקשר אליה כי הנה,
אני עושה זאת בעצמי.

בפעם הבאה שהילד והגננת יפגשו, לאחר כל השיחות והמחוות האלה, הם יחייכו אחד לשנייה, החיבור ביניהם יהיה חזק יותר והלבבות שלהם יהיו פתוחים יותר האחד כלפי השני.

לסיכום:

בשנים בהן הילדים נמצאים במסגרות, עיקר העבודה שלנו, ההורים, היא עבודת שידוך.
כי כשתהיה היקשרות טובה וחזקה, בין הילד לבין הגננת או המורה שלו, אז הכל יהיה הרבה יותר קל ופשוט.
אך לא מדובר רק באנשי חינוך.
גם כשאנחנו מביאים את הילד לסבא וסבתא, כשמגיעה אלינו בייביסיטר או אפילו כשניגשים עם הילד לרופאה.
פעולת השידוך, היא בעצם – טיפוח של מערכת יחסים, חיבור בין שני אנשים: בין הילדים, לבין המבוגרים שאחראיים עליהם.

על ידי פעולת השידוך, אנחנו מבטיחים שהילדים שלנו, יהיו כמו רצים במרוץ שליחים: עוברים מהיקשרות בטוחה אחת לשנייה.
אז תרחיבו את הכפר ההקשרותי שלכם באנשים טובים ותדאגו לשדך היטב בינם לבין הילדים,
כדי שהם יוכלו להיות פנויים להיות ילדים: לשחק, לחקור, ללמוד, לצמוח, להסתגל לקשיים ולהתבגר.

ואם אתם זקוקים לעוד עזרה, אתם מוזמנים להציץ בתכנית ליווי ההורים שלנו.