רחלי לאופר-שטולץ

אז יש לי ילד אהוב, קוראים לו אורי. הוא בן 7 עוד שניה, והוא רגיש. רגיש מאוד. מקבוצת הרגישים, מכירים?
אם לא הייתי מכירה את רחלי, הייתי לנצח חושבת על כל סצנה- די הוא סתם מפונק. הוא יצא לי מרוקאי. קיבל ממני את העצבים. ולא מבינה למה ככה קשה לנו. ואז רחלי יום אחד אמרה לי- רות יש לך ילד רגיש. גם לי יש, 3! וגם את רגישה רות. וזה לא כזה נורא, ואפילו מתנה. מתנה???
וככה התוודעתי לגישה ההיקשרותית.
שהיום, מצחיק לי לקרוא לה גישה, כי זו דרך חיים. זה אמור להיות הטבעי שלנו. האוטומט. אבל וואלה שהאוטומט שלנו התנהגותי לרוב. במיוחד אצלי, כאחת שגדלה אצל אמאשלי, שכשאלוהים הודיע שהוא הולך על הקונספט של שכר ועונש היא מיד קפצה ואמרה- נעשה ונשמע! אז אין לכם מושג כמה אוטומטים ירשתי, ויש כמה שפיתחתי בעצמי 😉 וכמה עבודה הייתה לי, ועודנה, ותהיה. ובאה רחלי, ואמרה למאמי ולי- אתם רוצים עזרה?
בשיאו של סבב מילואים, זום פעם בשבוע של הנחיית הורים, לא משנה איפה מאמי נמצא, הוא פתח זום והצטרף. היה לנו מדהים. ומיוחד. ומלמד.
ורחלי אחת, שלא ויתרה, כי מאמי הקשה עליה, וסירב, והתווכח, והתנגד, והיא המיסה חומות, פירקה התנגדויות, וריככה לבבות, והרווחנו מערכת יחסים בריאה ושמחה עם הרגיש שלנו, ולא רק. עם כל השלושה שלנו. רחלי, שינית את חיינו כ'כ.
תודה עלייך❣️