מתי נבנה הבטחון של הילד בהורה, בקשר, בעולם ובעצמו?
דווקא ברגעים היותר מאתגרים.
לפני שנסביר איך ולמה זה קורה,
רצינו לעדכן שהחלטנו להאריך את ההנחה על קורס הדגל שלנו להורים "בית רגוע",
ועדיין ניתן לרכוש אותו ב 40% הנחה!
לפרטים נוספים והרשמה במחיר המוזל לחצ/י כאן
אז למה הבטחון נבנה ברגעים המאתגרים?
תחשבו רגע על תינוק..
ברגע שהוא רעב, קר לו, כואב, צריך קירבה, הוא בוכה ומאותת להורה להגיע,
האינסטינקט ההיקשרותי אצל ההורה מופעל, והוא ניגש לעזור ולטפל בתינוק.
כשהתינוק ממש קטן ומבחינתו אין עדיין הפרדה בינו לבין הדמות המטפלת,
ברגע שהדמות נענית לו
הוא חווה חוויה של שלמות, הצלחה ושליטה:
אני צריך משהו, הוא מגיע אלי, העולם סביבי ועבורי. אני רגוע.
ועם הזמן, כשנוצרת מידה מסוימת של נפרדות,
כשהוא בוכה והדמות ההיקשרותית נענית לבכי שלו,
הוא לומד שהוא לא לבד,
שיש מי שאכפת לו ממנו ודואג לו.
הוא לומד לסמוך,
הוא לומד שהעולם הוא מקום מיטיב ובטוח.
כשהילדים שלנו קטנטנים,
זה כל כך ברור לנו שהם צריכים אותנו,
ואנחנו נענים להם.
התלות שלהם מתקבלת בברכה והבנה.
ואז הם גדלים, ומשהו מתחיל להשתבש..
אנחנו מקבלים את הרושם שהם לא צריכים להיות תלויים בנו.
הרי הם יכולים ללכת לבד,
להתארגן לבד, להתווסת לבד ולשלוט בעצמם.
ואז, ילד בן 5, שעובר עליו משהו והוא מתחיל לצרוח או להרביץ,
במקום שההורה יחפש איך לתת לו מענה מותאם,
הוא כועס עליו,
אומר לו שהוא כבר ילד גדול ושמצופה ממנו לשלוט בידיים שלו.
ואותו ילד,
שבעבר כשהיה מתוסכל היה מקבל ערסול, ידיים, ניסיונות הרגעה,
מקבל עכשיו דרישה ואיום על הקשר.
הוא מרגיש לא מובן.
הוא מרגיש לבד.
הוא מרגיש שמה שהוא, זה לא כל כך טוב.
וכך הוא מתחיל להתרחק מעצמו ומתחושת הערך שלו.
זה כמובן לא אומר שאנחנו ההורים נאפשר לילדינו להתנהג איך שבא להם.
כאן לא נסביר מה עושים עם התנהגות מאתגרת כמו מכות/נשיכות וכו' (יש על זה סרטונים ופוסטים בבלוג שלנו באתר).
מה שחשוב לנו להגיד כאן:
שבכל גיל: 5, 15, 25,
כשיוצאת מהילד תגובה ריגשית כלשהי,
הוא זקוק להיענות שלנו.
זה באמת חשוב!
הוא זקוק שהדמות ההיקשרותית תושיט לו יד.
שתראה אותו בעין טובה ותנסה להבין אותו.
הוא זקוק להרגיש משמעותי,
שהוא ראוי לכך שירצו להבין אותו ולעזור לו.
ולכן, לפני שאנחנו נגשים לטפל באגרסיביות או כל קושי שיהיה,
חשוב שנבין שההתנהגות שלו מעידה על תסכול או קושי שהוא חווה,
ושהוא זקוק לנו שנהייה בנוכחות
גם כשהוא לא מתנהג יפה,
שנתייחס רגע למה שעובר עליו ( "אני רואה שאתה ממש מתוסכל")
לפני שאנחנו ניגשים לחנך.
שניתן לו את התחושה שהוא לא לבד ("אני איתך")
שנעזור לו להתמודד.
שאנחנו, ההורים, נהייה אלה שנמצאים שם בשבילו.
שנראה את התסכול, האכזבה, חוסר האונים,
שנאהב אותו בלי קשר להתנהגות שלו.
כי בטחון ואמון בקשר נבנים דווקא ברגעים הקשים.
אם ההורה אוהב אותי גם כשקיללתי, הרסתי, צעקתי,
זה סימן בשבילי שהקשר חזק מהכל.
שההורה שומר על הקשר.
שאני ראוי שילחמו עלי.
זה בונה את הבטחון שלו בקשר, בהורה ובסופו של דבר גם בעצמו.
בטחון עצמי מתחיל בהיענות של הורה.
הורה נענה לי, משמע, אני ראוי.
הבעיה היא שאף אחד לא לימד אותנו איך להגיב לילדים שלנו,
אף אחד לא לימד אותנו איך בונים קשר ואיך משקמים קשר שנפגע,
גם אף אחד לא מלמד אותנו מה חשוב בהורות ומה פחות..
אנחנו מזמינות אתכם ללמוד:
איך להיות דמות מובילה ובטוחה לילדים שלכם,
איך להתמודד עם שלל אתגרי ההורות לילדים צעירים:
חוסר שיתוף פעולה, גבולות, אגרסיביות, קשיי פרידה ועוד..
וכמובן איך לבנות קשר עמוק ומשמעותי,
שיהיה הבסיס לבטחון העצמי שלהם והמוכנות לחיים.
הצטרפו לקורס הורים של 8 שבועות,
40 דקות בשבוע- ידע עמוק ומעשי,
שיעשה הבדל גדול בבית,
ביכולת ההתמודדות שלכם,
ובחיים של הילדים שלכם.
