fbpx

אח חדש במשפחה: 5 דרכים להתמודד עם הקנאה

מזל טוב! אח חדש נולד במשפחה.
אתם הורים לשניים והתינוק או הפעוט שלכם, כבר לא מרכז העולם, אם כי אח גדול, אחד מתוך שניים.
הלב מתרחב, יש הרבה שמחה, אז למה זה כל כך קשה?

"מאז שנולד לו אח חדש, הילד שלי צורח מכל שטות, מנסה לשלוט בי ובכל דבר סביבו והכי גרוע – הוא מרביץ! מה עושים??"
סיפרה לנו אמא באחת הסדנאות.

אח חדש שנולד למשפחה הוא אירוע משמח ביותר ויחד עם זאת, הוא מביא איתו המון קשיים ואתגרים למשפחה,
שזה עתה התרחבה.
אחד הקשיים הרבה פעמים בא לידי ביטוי באגרסיביות של ילדים.
כשההתרגשות מתחילה להתערבב בתסכול, זה באמת יוצר עבור כל המשפחה, אתגר די לא פשוט.

רוב ההורים מתמודדים בדרך, שמפספסת את ההזדמנות לחיבור ובסופו של דבר, מביאה להחרפה במצב
ולפגיעה במערכת היחסים.

החדשות הטובות: יש מה לעשות! ואת זה בדיוק נבהיר במאמר. אבל קודם כל, בואו נבין מה המקור האמיתי לתסכול.

 

להבין את מקור התסכול

אם כבר קראתם מאמר או שניים בבלוג שלנו, אתם וודאי יודעים, שמקור האגרסיביות – הוא תסכול.
במקרה הזה, די ברור שמדובר בתסכול, שקשור לפחד של הילד לאבד את הוריו, לטובת תינוק חדש במשפחה.

זה פחד עמוק מאוד ואפילו בלתי מודע מפרידה. יחד עם זאת, הוא כל כך מובן.
דמיינו לעצמכם שאתם מביאים הביתה בן או בת זוג שלישיים ואומרים לבן או בת הזוג הנוכחיים: "זה לא משנה כלום ביננו.
מערכת היחסים שלנו תישאר אותו דבר!". אבל היא לא…

אז עכשיו שאתם מבינים, אם תגידו לילד: "אני לא מדברת איתך עד שאתה נרגע", או: "אין קינוח בגלל איך שהתנהגת",
האם הילד "יתיישר"? סביר להניח שכן. אבל האם התסכול יעלם?
ממש לא. לא רק שהוא לא יעלם, גם יתווסף לו תסכול נוסף – אמא כועסת.

ומה השלב הבא?
התסכול פשוט משנה צורה. במקום לצרוח בבית מכל שטות, הוא פשוט יתחיל להרביץ לילדים בגן.
במקום להרביץ לאמא, הוא ידפוק את הראש בקיר וכו'.

אתם רק רוצים להיות תא משפחתי אחד שלם ואוהב, ליהנות מהילדים ומההורות ולהחזיר את השקט וההרמוניה הביתה ובמקום זה, לא פתרתם את הבעיה ואף החרפתם אותה.

 

האם זו כבר קנאה בין אחים?!

לפעמים, כל כך היינו רוצים שהילד שלנו יתנהג בצורה מתחשבת ובוגרת, שאנחנו שוכחים, שהמסוגלות של ילד
להכניס את השכל לפעולה, לשלוט ברגשותיו ולזכור שהוא לא רוצה לפגוע באחר, זו יכולת שמתפתחת,
רק לקראת גיל 5-6 (במקרה הטוב). אז המוח בשל מספיק כדי להחזיק בשני רגשות באותו זמן,
לדוגמה: אני כועס, אבל אני גם אוהב את אחותי. זו פשוט ציפייה לא ריאלית, שתגביר את התסכול גם אצל ההורה.

בדיוק כמו ששותלים זרע באדמה וזה לא יעזור אם נגער בו: "נו כבר, תוציא פרי", מדובר בתהליך ארוך, שדורש זמן,
טיפול וסבלנות.
לא בטוח שאפשר יהיה להחזיר את הקשר עם האח הגדול לקדמותו, אבל אולי גם לא צריך.
המשפחה התרחבה, גדלה והתקדמה ועכשיו כדאי למצוא את הדרך להסתגל לשינוי.

 

בתרבות המערבית, הרבה הורים מחפשים פתרון לשאלה: "מה לעשות כש…".
בגישה ההתפתחותית-היקשרותית, לפני שמחפשים מה לעשות, אנחנו מציעות להבין את הילד מבפנים, להבין את מקור ההתנהגות שלו
ובעצם לשאול: "מה אני רואה".

ברגע שמבינים שלא מדובר פה בקנאה רגילה בין אחים אלא בפחד מפרידה, התובנות משתנות והכלים שמשתמשים בהם,
הם לגמרי אחרים.
אז מה אפשר לעשות כדי לחזק את החיבור לילד, להחזיר הביתה את שיתוף הפעולה ולהעניק לילד את המוגנות
שהוא כל כך זקוק לה?
המשיכו לקרוא.

 

5 תובנות להתמודדות עם קנאה של אח חדש והתנהגות מאתגרת

אז הנה מגוון תובנות, שיאפשרו לכם לראות דברים קצת אחרת, יפתחו את ליבכם ויאפשרו לכם להתנהל מול האח האגרסיבי, בצורה שתסייע לו ותשמור על מערכת היחסים בינכם:

1. הילד שלכם לא בודק גבולות או קורא תיגר: הרגש מניע אותו והוא לא שולט בו. הדבר האחרון שהוא רוצה,
זה להרחיק או לעצבן אתכם. זה פשוט התסכול שמתפרץ, לא הילד.

2. דווקא ברגעים הקשים, הוא זקוק לנו: שנשמור על החיבור, על ההזמנה, שלא נבהיל או שנרחיק אותו.
שנדע איך להוביל אותו לחוף מבטחים.

3. בזמן המשבר, הוא לא פנוי ללמידה: כשהילד כועס, צועק, מתנהג לא יפה, זה לא הזמן לחנך או ללמד לקח.
מה שכדאי זה רק לעבור את האפיזודה במינימום נזק למערכת היחסים. לדבר על זה? רק כשהרוחות יירגעו וששוב תהיו מחוברים בלב.

4. הפתרון לאיום בפרידה הוא יותר קירבה: ב"איום", הכוונה היא לכל דבר שמאיים על הקשר בין הילד לבין ההורה,
כמו הולדת אח חדש, למשל. כשהילד ירגיש בטוח בקשר אתכם, אז הוא יירגע.

5. לזכור שהסברים, איומים, צעקות או התעלמות, לא עוזרים ולפעמים אפילו מחריפים את המצב: לנסות לשלוט בעצמנו, בתגובות שלנו, לשחרר דרכים שכבר לא עובדות לנו, לנשום, לנוח בתוך זה ולצמוח לתוך משהו חדש.
לסלוח להם שהם לא מצליחים ולסלוח לעצמנו כשלנו לא הולך.

 

לסיכום

הולדת אח חדש למשפחה הוא אירוע מרגש ומטלטל, שמביא איתו המון אהבה אבל גם הורות מלאת ייסורי מצפון ואתגרים.
על תקופות כאלה נהוג לומר – כל התנהגות חריגה מתקבלת בברכה. כל תסכול, אגרסיה או התנהגות
שלא טיפוסית לילד שלכם, שפתאום משתנה לנגד עינכם, סביר להניח שקשורה לפחד הגדול שלו ולתסכול מהפרידה מכם.
פרידה שהיא אמנם טבעית ומובנת, אבל גם די מפחידה.

 

עם הזמן, התסכול יפחת, הלב יתרחב, כולכם תסתגלו לשינוי והקשר בין כל בני המשפחה יגדל ויתעצם.
הבית יהיה מרחב בטוח, נעים ומאפשר, בו כל אחד ואחת יכול למצוא בו את מקומו.
העיקר, לשמור על החיבור.
מקוות שלקחתם משהו מהטיפים שנתנו לכם ואם אתם מרגישים צורך בעוד העמקה, אתם מוזמנים לפנות אלינו
או להתעניין בתכנית הליווי שלנו להורים.

אהבתם את המאמר? שתפו.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

שווה לקרוא גם את זה:

גיל שנתיים הנורא

כמעט ואין הורה שלא מרגיש את השינוי שחל בילד שלו באיזור גיל שנתיים. בדר"כ, עד אז, הילד הולך אחרינו בקלות, נשמע לנו, משתף פעולה. קל

קרא עוד »

קבלו מאיתנו מתנה

מיני קורס חינמי בנושא ילדים רגישים