fbpx

תאוריית ההיקשרות: מה זה ולמה אתם חייבים להכיר אותה

כשתינוק נולד, הוא מקושר לאימו, ב-100% בחבל הטבור, פיסית ופסיכולוגית.
כשחבל הטבור נחתך, עלינו כהורים לייצר עבור הילד רחם פסיכולוגי: חבל טבור בלתי נראה,
שיאפשר לו להרגיש תחושת שייכות וביטחון, גם כשהוא רחוק מהאם.

זה מה שיאפשר לו, בעתיד, לפרוש כנף, להיות יצור חברתי, ששומר על הזהות והערכים שלו, להתגבר על מצוקות
ולצמוח מהן ולהיות עצמאי.
הדרך לעשות זאת, לפי אמונתנו וזו גם הדרך שאנחנו מלמדות, היא באמצעות הגישה ההיקשרותית-התפתחותית,
שמבוססת על תאוריית ההיקשרות.

אבל מהי בעצם תאוריית ההיקשרות והאם היא מספיקה לגידול ילדים בטוחים, עצמאיים ומאושרים? בואו נתחיל.

 

מה זו בכלל היקשרות?

תיאוריית ההתקשרות (Attachment theory) היא תיאוריה פסיכולוגית-התפתחותית, שפותחה על ידי ג'ון בולבי
(פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי) ומרי איינסוורת. התיאוריה גורסת, שיש לתינוקות צורך מולד, לפתח מערכת יחסים
עם דמות משמעותית אחת לפחות.
קשר זה חיוני להתפתחות רגשית וחברתית תקינה וסיפוקו או אי סיפוקו, ישפיעו על תפיסת העצמי של האדם, תפיסתו את העולם, כמו גם על הקשרים הזוגיים בחייו.

כבר בשנה הראשונה לחייו, כשתינוק מתנסה בטיפול רגיש וחם, הוא צובר בטחון בנוכחות הדמות המטפלת,
בקרבתה ובהיענותה לצרכיו. בעצם, היא זו שמהווה עבורו את הבסיס לחקירת הסביבה ומקום בטוח לחזור אליו,
בעת מצוקה או איום.

אלו אבני היסוד של "התקשרות בטוחה".
תפקיד ההורה, הוא לתת בסיס מוגן לתינוק, שמרגיע אותו ומווסת
את רמות החרדה שלו. כך, התינוק מפתח ביטחון פנימי, שהוא אינו לבד. ההורה נותן לו הגנה, קירבה ורגיעה,
הדרושים לו כבסיס עבור התפתחות רגשית והתפתחות בעולם.

 

6 שורשי ההיקשרות לפי ד"ר ניופלד

יחסי היקשרות, מהווים סגנון הורות, שמלווה יחסי הורים-ילדים בכל שלב התפתחותי, מההיריון ואילך.
ד"ר גורדון ניופלד, פסיכולוג קליני, הרחיב את הגישה ויישומה מעבר לגיל הינקות.
לפי ניופלד, ישנן 6 דרכי היקשרות, בשלבי ההתפתחות השונים, לפיהם הקשר אמור להתפתח, באופן אידיאלי:

1. חושים וקירבה גופנית: בשנה הראשונה לחייו, מתפתח שורש ההיקשרות הכי בסיסי של התינוק – לדמות מטפלת.
הוא זקוק להרגיש פיסית את האדם אליו הוא מקושר, באמצעות חום גוף, מגע, ריח וקול. כשיש "איום" על הקירבה
לדמות המטפלת, הילד יגיב ברמות חרדה גבוהות, בכי ותסכול.

2. הצורך להידמות להורים: בשנה השנייה לחייו, התינוק מתחיל לחקות את הוריו ורוצה להידמות להם.
הוא מפתח רצון לעשות "כמו גדולים": ילדה תיכנס לנעלים של אימה ותחקה את תנועותיה, ילד ירצה להתלבש כמו אבא וכו'.
לכן זהו גם שלב רכישת השפה.

3. תחושת שייכות ונאמנות להורים: בשנה השלישית לחייו, הילד מתחיל לנכס לעצמו את מה שהוא מקושר אליו
(הורה, מטפלת, דובי) ונשמע ממנו משפטים כמו: "אמא רק שלי", "זה שלי מהבית" וכו'. הילד מפתח את הרצון
להיות חלק מהמשפחה ולהיות מסור וטוב עבור הדמות ההיקשרותית. בשלב זה הילד יסכים עם הוריו, יחשוב שהם תמיד צודקים ויגן עליהם.

4. מתן תחושת משמעות: בשנה הרביעית לחייו, הילד צריך להרגיש שההורה רואה בו חשוב, מיוחד, ייחודי ושאין לו תחליף.
הוא צריך שההורה יקשיב לו, יסתכל עליו משחק ומצליח ("אמא תראי אותי מתנדנד"), יתעניין בו וייתן תוקף לקיום שלו.
הילד ירצה לשמוע סיפורים על עצמו ויחפש את התלהבות ההורה ממנו.

5. דרך רגש האהבה: בשנה החמישית לחיים, הילד מוצא קירבה דרך רגשות חמים של חיבה ואהבה להוריו.
הילד ימסור את ליבו להורה באמצעות מחוות אהבה שונות כמו ציור לבבות, מילות אהבה, ירצה להתחתן עם ההורה וכו'.
זה שלב מאד רגיש ופגיע, כי כשהילד מוסר את ליבו להורה, הוא מסתכן בשברון לב ולכן שלב זה דורש המון רגישות ורוך
מצד הדמות המטפלת.

6. להיות מוכר וידוע: בשנה השישית, במידה ושורשי ההיקשרות התפתחו בצורה מלאה, הילד יפתח צורך להרגיש
מוכר וידוע על ידי הוריו. זה מה שמאפשר לו להרגיש את הקירבה הרגשית להורה, גם כשהוא לא נמצא לידו.
מתוך כך, הוא מתחיל לפתח רגישות לזולת ולהעז לחקור, להתנסות ולגלות את עצמו.

 

ההיקשרות אמנם מתחילה בינקות, אך נמשכת לאורך כל החיים.
גם אם צורך מסוים לא נענה בשלב המתאים, זה אף פעם לא מאוחר! הורה יכול לעבוד על מערכת היחסים
ולהעמיק כל שלב ושלב בכל גיל, אפילו כשהילד כבר מבוגר בעצמו.

 

האם היקשרות זה מספיק?

ישנה מחשבה, שאם אני אעניק לילד שלי היקשרות חזקה, הוא יגדל להיות אדם נוח וגם מערכת היחסים תזכה לנחת ולהנאה.

אבל אז אנחנו פוגשות כל מיני אימהות מדהימות, שמבלות כל רגע שיש להם עם הילד, ישנות יחד, מניקות
ושומרות על ההיקשרות ולא מבינות, איך זה שהילד שלהן מתנהג בצורה אגרסיבית, שתלטנית, לא מפתח עצמאות,
מתנגד וכו'. איך זה יכול להיות, אם הן העניקו 100% היקשרות?

אז חשוב לנו לומר, שמצד אחד, היקשרות היא הקרקע, המצע וההקשר, מתוכו הילד אמור לגדול.
ללא היקשרות, יהיה קשה מאוד לגדל ילד.

מצד שני, היקשרות – אינה המטרה. היא אמצעי, להגיע למשהו, הרבה יותר גדול ומשמעותי.
למה הכוונה?

ישנם תנאים נוספים, הכרחיים לא פחות, שבלעדיהם, יהיה מאוד קשה לגדל ילדים ושבלעדיהם,
לילד יהיה כמעט בלתי אפשרי לצמוח ולהתבגר מבחינה רגשית.

לדוגמה – הסתגלות: תהליך רגשי, בו המוח של הילד מגיע לאיזשהו מבוי סתום, בו אין מה לעשות, חוץ מלבכות,
להתאבל ומשם מתחיל תהליך של התאוששות ושל צמיחה. כדי שתהליך כזה יתרחש, כדי שהילד ימצא
דמעות של הסתגלות, הוא זקוק להרגיש שיש שם דמות אלפא חזקה, שבטוחה בדרך שלה,
שדווקא במקומות בהם הילד לא משתף פעולה ומוחה, היא יודעת להציב את הגבול, לעמוד מאחוריו וגם לנחם.

אם לא נבין איך להיות אלפא, להגיד לו "לא" ולהוביל אותו דווקא במקומות האלה, לא משנה כמה היקשרות ההורה יעניק,
הביטחון של הילד יפגע והוא לא יתפתח רגשית כמו שהיינו רוצים לראות.

 

לסיכום:

היקשרות היא לא פריבילגיה, היא הכרח.
זה צורך קיומי, ממש כמו אוכל.
אז נמשיך לדבר ולהבין היקשרות, זה מעולה!
אבל זה לא מסתכם  רק בכך.
היקשרות היא הקרקע להצמיח ילד, כמו שצריך אדמה כדי לשתול צמח.
אבל בלי שיתקיימו תנאים נוספים, רק אדמה לא תספיק, בכדי שהצמח יגיע לממש, את מלוא הפוטנציאל שלו.

אם ברצונכם ללמוד להעניק לילד/ה שלכם היקשרות עמוקה, בטוחה ומשמעותית לאורך שנים ובכל גיל,
מוזמנים לקרוא על תכנית הליווי להורים שלנו.

הדסה והילה.

אהבתם את המאמר? שתפו.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

שווה לקרוא גם את זה:

גיל שנתיים הנורא

כמעט ואין הורה שלא מרגיש את השינוי שחל בילד שלו באיזור גיל שנתיים. בדר"כ, עד אז, הילד הולך אחרינו בקלות, נשמע לנו, משתף פעולה. קל

קרא עוד »

קבלו מאיתנו מתנה

מיני קורס חינמי בנושא ילדים רגישים