גשר לקשר – כלי עוצמתי שיסייע לילדים להתגבר על פרידות

היום אנחנו רוצות לדבר אתכם על כלי מאוד עוצמתי לחיבור, שעוזר לילדים שלנו לשאת את קושי הפרידה מאיתנו,
או מכל אחד אחר שהם קשורים אליו.
האמת היא, שאתם בטח כבר מכירים את הכלי הזה ומשתמשים בו, באופן אינטואיטיבי.

כשאנחנו, המבוגרים, נפרדים אחד מהשני ואומרים זה לזה: "להתראות", או "נדבר", אנחנו בעצם משתמשים בכלי הזה
וקוראים לו – גשר, שמחבר, בין פגישה אחת לפגישה הבאה ומקל על עול הפרידה שבאמצע.
פרידות, הן אחד הגורמים שמעוררים הכי הרבה בהלה ותסכול אצל ילדים.
אבל האמת היא, שאין שום דרך למנוע מפרידות להתרחש בחייהם.
ילדים יכולים כמובן להסתגל לרמה מסוימת של פרידה, אם אנחנו מודעים לצורך בתהליך הסתגלות ומסייעים בכך.
אבל לפעמים, ילדים חווים פרידה עוצמתית מידי, ברמה שקשה להם להסתגל ולהתמודד.
במקרים כאלה, אפשר להקל עליהם באמצעות הנדסת גשרים 🙂
אבל לפני כן, חשוב שנבין, איך בא לידי ביטוי בהתנהגות הקושי מפרידה.

 

קשיי התנהגות בעקבות פרידה

פרידה מעוררת בילדים רגשות ליבה חזקים, היא מעוררת תסכול ובהלה.
דבר נוסף שמאפיין ילדים, הוא שאין להם מספיק שליטה עצמית, כדי להצליח לשמור רגשות אינטנסיבים בתוכם,
או לנתב אותם למקומות שלא פוגעים באחרים.

כשילדים חווים אתגר או קושי שנובע מפרידה, המוח מניע בתוכם דחפים, שמביאים את הקושי לידי ביטוי,
כי ככה ילדים מתמודדים עם אתגרים, מי יותר מי פחות.

ילד שחווה קושי, יתנהג "לא יפה", יתנגד, אולי אפילו ירביץ.
איזו התנהגות שהוא לא יבחר, הוא יתנהג אותה מתוך דחף וחוסר בשלות.
המוח פשוט מחפש דרך לשחרר את התסכול שהצטבר בגוף ומניע לדחפים תוקפניים, ללא שום שליטה.

קודם כל חשוב לזכור, שעונש לא יעזור, אלא רק יחמיר את המצב ויוסיף עוד תסכול.
כשאנחנו מענישים את הילד, אנחנו בעצם מצפים ממנו שישלוט בעצמו, אך למעשה, הוא לא יכול.
כשאנחנו מבינים מתוך מה הילדים שלנו פועלים, אנחנו רוצים לשאול את עצמנו, איך אפשר לעזור להם,
במקום, איך אפשר לעצור אותם.
זכרו שהתנהגות, היא רק סימפטום, היא לא הבעיה שאותה יש לפתור.
הבעיה נמצאת במקום עמוק יותר, מתחת לפני השטח.
אז מה הפתרון?

 

"כשנגיע לגשר": דוגמאות להתמודדות עם פרידה

במידה והפרידה היא זמנית ואנחנו יודעים שנתראה שוב, למשל כאשר ההורה צריך לנסוע לנסיעת עבודה ארוכה,
הסבים טסים לחופשה או אפילו פרידה יום יומית בגן,
ניתן ליצור חיבור, בין החיבור הקיים לחיבור הבא, שיתרחש בפעם הבאה שנתראה.

 

ניקח לדוגמה את הפרידה הכי יום יומית שיש – הפרידה בבוקר במסגרת או בגן.
מה אפשר לעשות כדי לגשר?
– אפשר לספר לילד, מה נעשה ביחד כשנחזור לאסוף אותו אחר הצהריים, למשל:
"ניסע הביתה, אכין לך שוקו ואקריא לך את הסיפור שביקשת".
– אפשר להשתמש בדמיון, ולומר: "בין הלב שלי ללב שלך יש חוט שקוף, שמחבר ונמתח עד אין סוף ולעולם לא יכול להיקרע.
ככה אנחנו תמיד תמיד מחוברים, לא משנה איפה אנחנו נמצאים".
– אפשר לקחת חפץ שלנו, כמו גומיית שיער, תכשיט, מחזיק מפתחות ועוד, שיהיה איתו וישאיר אותו מחובר אלינו במשך היום.

 

דוגמה נוספת לגשר בקשר, בעת נסיעה ארוכה:
– להתקשר בווידאו פעם ביום כדי שיראו אתכם. גם אם עולות דמעות, להנחות את מי ששומר על הילד לאפשר ולנחם.
זה ישאיר את הלב שלו רך ויקטין העלאת מגננות.
– אפשר להשאיר לו הפתעה לכל יום, משהו קטן שהוא יצפה לפתוח בכל בוקר.
– אפשר לקחת אתכם דובי קטן מהבית, לצלם אותו בכל מיני מקומות ולשלוח שהילד יראה (כאילו שהוא אתכם).

 

העיקרון שעומד מאחורי זה, הוא שילד לא יכול באמת להיפרד. תפקידנו, הוא לעזור לו להרגיש שאנחנו מחוברים,
גם כשאנחנו בנפרד. כשילד מחזיק חפץ שלנו, מחזיק בדמיון שמחבר ביננו, הוא למעשה אוחז בנו ולא נפרד מאיתנו.
כך, הפרידה הופכת לקלה יותר ולא מעוררת רגשות חזקים וסוערים.

 

לסיכום

אנחנו לא אמורים ללמד את הילדים שלנו להיפרד.
המוח שלהם פשוט לא מסוגל לכך.
זה מנוגד לאינסטינקט ההישרדותי הכי בסיסי שלהם ובלית ברירה יגרום להם לפתח מגננות רגשיות, שישמרו עליהם מהכאב העז, שנגרם להם כתוצאה מפרידה לא מתווכת היטב.
אנחנו כן אמורים לעזור להם, להישאר מחוברים אלינו, גם כשאנחנו בנפרד.
אם הילד מתקשה להיפרד, בנו לו גשר לחיבור הבא.
במקום להתמקד בפרידה, התמקדו בחיבור, שלא מתנתק ובפגישה הבאה.
ילד שירגיש שהוא תמיד נמצא בתוך קשר, שמור ומוגן, זה ילד שהוא במנוחה ויכול להתפנות למשחק, לצמיחה ולגדילה.

צריכים ליווי מעשי? מוזמנים לקרוא על תכנית הדגל שלנו.

אהבתם את המאמר? שתפו.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

שווה לקרוא גם את זה:

קבלו מאיתנו מתנה

מיני קורס חינמי בנושא ילדים רגישים