קשה לך להשאר רגועה כשהילד צורח?

לא מעט אנחנו שומעות מאמהות,
שבסה"כ הן מרגישות מרוצות בהורות שלהן,
עד ש..
הילד מתחיל לצרוח, לא לשתף פעולה,
ואז הן מאבדות סבלנות
וכל מה שהן יודעות שלא יעזור,
זה בדיוק מה שיוצא מהן:

איומים,
ספירה 1,2,3
מילים קשות..

אז לפני הכל רצינו להגיד שזה טבעי ונורמאלי שלא תמיד תגיבי כמו שהיית רוצה.
כולנו בעבודה עצמית תמידית.

לפעמים כשאנחנו משנות זווית הסתכלות על סיטואציות,
אנחנו מצליחות להתעלות מעל הסיטואציה,
לא לקחת אותה אישית,
ואפילו להצליח לצאת מעצמנו.

אז מה חשוב להחזיק בראש שיכול לעזור בשינוי הפנימי שלנו ?

1. למרות שלפעמים זה ממש לא נעים לנו פיסית וריגשית,

יש המון דברים מתסכלים בחיים של ילד,
חלק מהתסכולים נוכל לצמצם וחלק לא..

מה שחשוב זה שהרגשות יהיו בתנועה ולא יתקעו.

כשהם צועקים, לדוגמא, הם משחררים חלק מהתסכול והמתח החוצה מהגוף שלהם. כמו ניקוז של רגשות.

הבעיה היותר גדולה היא כשילד מתוסכל, אין לו מקום להוציא את זה החוצה,
ואז הוא יקח את זה פנימה לדימוי נמוך, האשמה עצמית וכד'.

2. בחלק גדול מהמקרים, אני לא נדרשת "לפתור" את התסכול שלו.

לפעמים התסכול הרגעי, הוא רק ה"תירוץ" של הרגש לחפש את הדרך החוצה.
כשהוא צורח כי הארטיק נפל על הריצפה,
המוח פורק תסכול על דברים יותר משמעותיים (כמו: אבא במילואים עכשיו..)

וכל מה שאני צריכה לעשות זה להיות שם ולעזור לו להביע אותו בדרכים שלא פוגעות בו או בסביבה שלו.

כשאני מפנה מקום לתסכול של הילד שלי,
אני פחות מופתעת מהרגעים האלה ויותר מסוגלת להכיל אותם.
וגם לא מרגישה שנדרש ממני משהו שלא הצלחתי לעשות:)

3. מה שהילד הכי צריך ברגעים שקשה לו,
זה זה שאנחנו לא נתערער, לא ניגרר ולא נתערבב עם הרגשות שלו.

תחשבי רגע על עצמך..
איזו תחושה מדהימה זו שיש מישהו שאת יכולה להביא את כל הרגשות הכנים שלך בפניו,
והוא לא מתערער, נבהל או כועס עליך.

זה נותן לך הרבה שקט נפשי ותחושה של מקום בטוח ושיש על מי לסמוך, נכון?

כשאנחנו ככה עם הילדים שלנו,
זה מחזק את ההובלה שלנו ונותן לילד תחושת בטחון וידיעה שיש פה דמות בטוחה שיכולה להכיל סיטואציות מורכבות ולא להתפרק מהן.

ואולי הדבר הכי חשוב שנזכור זה
שילד לא צריך 100% היקשרות,
וזה ממש בסדר שלפעמים "נאבד את זה".

יחד עם זאת, חשוב זה שניקח אחריות על הסיטואציה ונחדש את ההיקשרות כמה שיותר מהר.

זה לא משנה אם הילד התרחק או אנחנו כעסנו עליו, אנחנו נרצה להושיט יד ולהזכיר שגם אם אמא כועסת, זה לא מערער את מערכת היחסים ביננו.

ככה הילד לומד שהקשר יותר חזק מכל התנהגות או קושי.
וזה מאפשר לו להכיל גם את הרגעים בהם אנחנו לא מווסתות..
כי הוא יודע שאמא תיכף תחזור 🙂