אחרי כל הסיקורים בחדשות, הדיבורים מעל הראש של הילדים על מה שקורה,
האזעקות והבומים, רוב הסיכויים שהם ממש מבוהלים (גם אנחנו).
הבהלה יכולה לבוא לביטוי במרדף אחרינו, בתסכול ואגרסיביות, בהתנהגות רגרסיבית.
מרדף יכול לבוא לידי ביטוי ההיצמדות מוגברת,
רצון להיות איתנו כל הזמן, לישון איתנו או אפילו ללכת אחרינו ברחבי הבית.
מה עושים?
לא רק שתאפשרו לזה להיות,
אפילו תרחיבו את ההזמנה ותאפשרו לילדכם להיות יותר צמוד וקרוב ממה שהוא מבקש.
היקשרות מרגיעה מרדף ובהלה.
ככל שתעניקו יותר חום, מגע, חיבוקים, מילים חמות וקירבה פיסית וריגשית,
כך המוח יוכל לחזור מהר יותר למצב של מנוחה.
הבהלה עשויה לבוא לידי ביטוי בגילויי תסכול ואגרסיביות:
צרחות, נשיכות, מכות, תנועתיות יתר וחוסר מנוחה.
יתכן ופתאום יהיו יותר ריבים בין אחים. יותר בכי. רגש מוגבר.
מה עושים?
חשוב שלא תיבהלו- לא מההתנהגות ולא מעוצמת הרגשות.
אין מה לנסות לשלוט בהתנהגות, ברגשות או לנסות לחנך (אלא אם הילד פוגע במישהו)
מה שנדרש מאיתנו זה לתת מקום לרגשות שעולים,
לפנות מקום לפורקן אגרסיביות בדרך שמקובלת עלינו
(מלחמת כריות, לקרוע ניירות, לצעוק ביחד בחדר)
ולווסת את הילד בעיקר באמצעות חיבוקים ארוכים ומגע
(אם הוא מאפשר, גם נוכחות חמה ואכפתית תעשה את העבודה),
קשר עין, שיחות ומשחק.
מה עוד?
עוררו אצל ילדיכם בכי. כן, דמעות.
דמעות הן מצרך יקר בחיים של ילדים,
בעיקר בתקופות שיש בהן הרבה תסכול ובהלה.
הוכח שדמעות של רגשות פגיעים אשר מקבלות נחמה ע"י דמות משמעותית,
הן ממש מרפאות!
לא רק שרעלים מופרשים מהגוף,
דמעות עוזרות למוח לפתח גמישות ויכולת התאוששות , אפילו מטראומות.
ילדים יכולים לצאת מאירועים קשים במינימום נזק ריגשי,
אם הם מצליחים לבכות ויש מי שנותן הזמנה לדמעות האלה ומנחם.
גם אם הילד בוכה על משחק שנשבר, אי הצלחה או גבול שהצבתם,
תנו לו נחמה,
השתתפו בעצב שלו ותחבקו את הדמעות. הן אוצר לבריאות הנפשית והריגשית שלו.
שחקו עם ילדכם
שחקו עם הילדים שלכם משחק חופשי שהם מנחים
ותנו לתכנים של הבהלה לצוף ולעלות.
אפשר ממש לשחק במה שקורה עם בובות
(לדוגמא: הבובה ישנה, יש אזעקה, היא רוצה את אמא,
אמא מרימה אותה ואומרת לה שהיא תמיד שומרת עליה.
הבובה נרדמת על אמא ומרגישה הכי מוגנת ובטוחה בעולם.
אמא אומרת לבובה שהן תמיד יהיו ביחד ושהיא שומרת עליה).
במשחק אפשר לתת הרבה בטחון
ו"לסדר" לילד את המציאות כפי שהוא היה רוצה.
זה מאד מרגיע ועוזר להחלים מאירועים קשים.
תנו מקום לרגשות של ילדיכם,
אך השתדלו להצניע את הבהלה שלכם אם ניתן.
דברו עם הילדים על כל הרגשות שצפים להם.
תנו להם תוקף ושם,
יחד עם זאת, אל תחשפו בפניהם את חוסר האונים, הפחד או הדאגה שלכם.
תחשבו איך הייתם מרגישים לו קברניט הספינה היה משתף אתכם בלחציו,
חוסר האונים והפחד שלו בשעת סערה.
עד כמה הייתם מרגישים בטוחים ומוגנים במחיצתו?
שדרו לילד שאתם שולטים במצב (גם אם לא),
שהכל בסדר (גם אם הכל ממש לא),
שאתם שומרים עליו,
ותשרו ביטחון וודאות שלא יקרה כלום (גם אם אתם לא לגמרי בטוחים שזה נכון)
כשאנחנו אסופים, בטוחים, יודעים ומובילים,
זה נותן להם תחושה של מוגנות ובטחון, ואז המוח יכול להיכנס לרגיעה.
נכון, לא תמיד נצליח. אין ציפייה כזו.
קשה לנו, כואב לנו והילדים מרגישים אותנו.
קשה "להעמיד פנים", כשאנחנו מרגישים שהקרקע לא יציבה, ולפעמים אפילו נשמטת.
ועדיין.. המודעות והרצון להיטיב עם ילידנו, יתנו לנו כוח
כוח למצוא את כוחות הנפש והמאגרים הפנימיים שלנו,
כדי לייצר לילדים שלנו תחושה של בטחון וודאות יחסית,
גם כשהמצב כל כך מורכב.
חיבוק גדול מאיתנו,
הדסה והילה
