לפני שנסביר איך ולמה זה קורה,

רצינו לעדכן שהחלטנו להאריך את ההנחה על קורס הדגל שלנו להורים "בית רגוע",
ועדיין ניתן לרכוש אותו ב 40% הנחה!

לפרטים נוספים והרשמה במחיר המוזל לחצ/י כאן

אז למה הבטחון נבנה ברגעים המאתגרים?

תחשבו רגע על תינוק..

ברגע שהוא רעב, קר לו, כואב, צריך קירבה, הוא בוכה ומאותת להורה להגיע,

האינסטינקט ההיקשרותי אצל ההורה מופעל, והוא ניגש לעזור ולטפל בתינוק.

כשהתינוק ממש קטן ומבחינתו אין עדיין הפרדה בינו לבין הדמות המטפלת,
ברגע שהדמות נענית לו
הוא חווה חוויה של שלמות, הצלחה ושליטה:
אני צריך משהו, הוא מגיע אלי, העולם סביבי ועבורי. אני רגוע.

ועם הזמן, כשנוצרת מידה מסוימת של נפרדות,
כשהוא בוכה והדמות ההיקשרותית נענית לבכי שלו,
הוא לומד שהוא לא לבד,
שיש מי שאכפת לו ממנו ודואג לו.

הוא לומד לסמוך,
הוא לומד שהעולם הוא מקום מיטיב ובטוח.

כשהילדים שלנו קטנטנים,
זה כל כך ברור לנו שהם צריכים אותנו,
ואנחנו נענים להם.

התלות שלהם מתקבלת בברכה והבנה.

ואז הם גדלים, ומשהו מתחיל להשתבש..

אנחנו מקבלים את הרושם שהם לא צריכים להיות תלויים בנו.
הרי הם יכולים ללכת לבד,
להתארגן לבד, להתווסת לבד ולשלוט בעצמם.

ואז, ילד בן 5, שעובר עליו משהו והוא מתחיל לצרוח או להרביץ,
במקום שההורה יחפש איך לתת לו מענה מותאם,
הוא כועס עליו,
אומר לו שהוא כבר ילד גדול ושמצופה ממנו לשלוט בידיים שלו.

ואותו ילד,

שבעבר כשהיה מתוסכל היה מקבל ערסול, ידיים, ניסיונות הרגעה,
מקבל עכשיו דרישה ואיום על הקשר.

הוא מרגיש לא מובן.
הוא מרגיש לבד.
הוא מרגיש שמה שהוא, זה לא כל כך טוב.

וכך הוא מתחיל להתרחק מעצמו ומתחושת הערך שלו.

זה כמובן לא אומר שאנחנו ההורים נאפשר לילדינו להתנהג איך שבא להם.

כאן לא נסביר מה עושים עם התנהגות מאתגרת כמו מכות/נשיכות וכו' (יש על זה סרטונים ופוסטים בבלוג שלנו באתר).

מה שחשוב לנו להגיד כאן:

שבכל גיל: 5, 15, 25,
כשיוצאת מהילד תגובה ריגשית כלשהי,
הוא זקוק להיענות שלנו.

זה באמת חשוב!

הוא זקוק שהדמות ההיקשרותית תושיט לו יד.
שתראה אותו בעין טובה ותנסה להבין אותו.

הוא זקוק להרגיש משמעותי,
שהוא ראוי לכך שירצו להבין אותו ולעזור לו.

ולכן, לפני שאנחנו נגשים לטפל באגרסיביות או כל קושי שיהיה,
חשוב שנבין שההתנהגות שלו מעידה על תסכול או קושי שהוא חווה,
ושהוא זקוק לנו שנהייה בנוכחות
גם כשהוא לא מתנהג יפה,
שנתייחס רגע למה שעובר עליו ( "אני רואה שאתה ממש מתוסכל")
לפני שאנחנו ניגשים לחנך.

שניתן לו את התחושה שהוא לא לבד ("אני איתך")
שנעזור לו להתמודד.

שאנחנו, ההורים, נהייה אלה שנמצאים שם בשבילו.

שנראה את התסכול, האכזבה, חוסר האונים,

שנאהב אותו בלי קשר להתנהגות שלו.

כי בטחון ואמון בקשר נבנים דווקא ברגעים הקשים.

אם ההורה אוהב אותי גם כשקיללתי, הרסתי, צעקתי,
זה סימן בשבילי שהקשר חזק מהכל.
שההורה שומר על הקשר.
שאני ראוי שילחמו עלי.

זה בונה את הבטחון שלו בקשר, בהורה ובסופו של דבר גם בעצמו.

בטחון עצמי מתחיל בהיענות של הורה.

הורה נענה לי, משמע, אני ראוי.

הבעיה היא שאף אחד לא לימד אותנו איך להגיב לילדים שלנו,

אף אחד לא לימד אותנו איך בונים קשר ואיך משקמים קשר שנפגע,

גם אף אחד לא מלמד אותנו מה חשוב בהורות ומה פחות..

אנחנו מזמינות אתכם ללמוד:

איך להיות דמות מובילה ובטוחה לילדים שלכם,
איך להתמודד עם שלל אתגרי ההורות לילדים צעירים:
חוסר שיתוף פעולה, גבולות, אגרסיביות, קשיי פרידה ועוד..
וכמובן איך לבנות קשר עמוק ומשמעותי,
שיהיה הבסיס לבטחון העצמי שלהם והמוכנות לחיים.

הצטרפו לקורס הורים של 8 שבועות,
40 דקות בשבוע- ידע עמוק ומעשי,

שיעשה הבדל גדול בבית,
ביכולת ההתמודדות שלכם,
ובחיים של הילדים שלכם.

לפרטים על הקורס לחצ/י כאן

הפוסט איך ומתי נבנה הבטחון של ילד בעצמו ובעולם הופיע לראשונה ב-הורות והיקשרות.

הנה כמה דגשים שיכולים לסייע:

1. לא לדבר איתו על זה ש"צריך" להרדם (כי זה שם לו את הפרידה מול העיניים).
במקום זה אפשר לדבר איתו על מה נעשה מחר,
ואולי אפילו לתכנן חלום מיוחד ביחד.
הרעיון זה לדבר על נקודות החיבור ולא נקודת הפרידה.
(לדוגמא חולמים שנוסעים לים או לחנות גדולה של צעצועים צבעוניים וכו..)

2. לתת לו משהו שלנו שהוא יכול לישון איתו:
כרית עם הריח שלי, פיג'מה/ חולצה של אבא וכד..
כשהילד מחזיק במשהו שלנו, זה כאילו הוא מחזיק בנו.

3. לאפשר פורקן פיסי/ ריגשי אם נדרש.
אם הילד מתחיל להשתולל, לקפוץ, ונראה שצריך לפרוק אנרגיה,
(כן כולנו יודעים כמה זה יכול להתיש אותנו..)
לפעמים זה בסדר לקחת 10 דקות לפורקן.
אולי לעשות לו אווירון, דגדוגים, התגוששות,
משהו שיאפשר לו לפרוק את המתח והאנרגיה שבגוף.
אם מראש ברור לנו שהילד שלנו עמוס רגשית (מה שמאד הגיוני הימים אלה),
כדאי להקדיש זמן במהלך אחר הצהריים לפריקת רגשות,
כדי שיגיע רגוע יותר לשינה.

ומה אם הילד נרדם אבל אח"כ קם בלילה?
לא נוח, מבאס, אבל טבעי!
ההמלצה היא לא להתנגד לזה,
להבין שהילד זקוק לקירבה אלינו כדי להרגיש
בטוח ולתת לו את זה.
איך?
זה כבר תלוי בנוחות שלכם..

אפשר לאפשר שישן אצלכם במיטה,
אפשר להכנס למיטה שלו,
אולי מזרן בחדר שלו או שלכם יספיק.

הדבר שהכי חשוב לזכור בהקשר של שינה זה להיות גמישים.

סידורי השינה זה לא כל כך משמעותי.
אין חינוך בשינה.

ילד ישן טוב ולבד כשהוא מרגיש מספיק בטוח.

עד אז, אנחנו רוצים לספק את הצורך שלו בקירבה,
לתת לו את תחושת הבטחון,
בטח בתקופה כל כך מבהילה כמו זמן מלחמה.

וכמובן בל נשכח שהיקשרות טובה במהלך היום, תקל על השינה בלילה.
ככל שנשקיע בחיבור, במגע, בנוכחות,
ונאפשר ביטוי ריגשי במהלך היום, הילד יגיע יותר רגוע לשינה.

למפגש זום שערכנו בנושא תסכול וחרדה של ילדים בזמן מלחמה לחצ/י כאן

הפוסט קשיי שינה בזמן מלחמה הופיע לראשונה ב-הורות והיקשרות.

בין אם ילדינו נחשפים לתכני המלחמה

ובין אם הם חשים את המתח והצער שאנחנו חווים,

רובם מבוהלים לנוכח המצב.

הבהלה הזו יכולה להיות ישירה מאירועי המלחמה

(פחד ממחבלים, פחד ממוות וכו'),

או בהלה שמושלכת על משהו אחר

(פחד ממפלצות, פחד מעכבישים, פחד מחושך וכו).

כך או כך מה שעומד בבסיס הפחד, זו חרדת פרידה:

פחד לאבד את החיבור לדמויות המשמעותיות (לרוב אבא ואמא).

ילדים לא באמת מודעים לפחד האמיתי (פחד להפרד מההורים).

המוח לא מסוגל להתמודד עם האמת,

אז הוא מוצא אובייקט אחר שיותר קל "להסתכל" עליו, ומפחד ממנו.

איך עוזרים לילד לעבד ולהשתחרר מהבהלה הגדולה?

דרך משחק 🙂 🙂

משחק הוא המקום בו רגשות מעובדים ומחלימים.

קל לעבוד עם ילדים דרך משחק כי זה העולם שלהם,

קל לפתות אותם לתוך משחק.

אנחנו לא מדברות על משחק קופסא או משחק שיש בו תחרות,

אלא על משחק שמטפל ברגשות.

הנה כמה סוגי משחקים שתוכלו להציע לילדיכם כדי שלסייע להם.

כל מה שצריך זה קצת חומרים שיעזרו לילד לדמיין,

לבנות, ליצור,כמו: בית בובות, בובות אצבע, מכוניות, אבנים, חיות וכד.

1. משחק ממוקד ילד-

זה משחק שבו הילד מנחה את המשחק.

כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להיות איתו בנוכחות (בלי טלפונים),

להתעניין במה שהוא מעלה ולתת לו להוביל את המשחק.

בהרבה מקרים יעלו תכנים שמטרידים אותו.

כשאנחנו שם איתו, זה מאפשר לו לגעת בפחדים ובחרדות

במקום בטוח ואוהב, איתנו.

כך המוח מעבד את החוויה בלי לחוות עוד בהלה, היות ומשחק הוא לא אמיתי.

2. משחקי פירוד-

משחק שבו אנחנו יוצרים הפרדה פיסית חזותית זמנית,

כמו מחבואים, תופסת או "קוקו".

ככל שהילד קטן יותר,

כך הפירוד צריך להיות לפרק זמן קצר יותר (כדי שלא יבהל באמת).

במשחק הזה המוח מתנסה בפרידה ובחיבור מחדש (תיקון של תחושת הפרידה).

כשאנחנו מוצאים את הילד לרוב נתלהב, נצחק ונצחיק את הילד.

הצחוק הזה חשוב מאד לשחרור רגשות וטיפול בבהלה.

3. משחקי השתטות-

אנחנו עושים פרצופים מצחיקים,

פעולות משונות (כמו ללבוש מכנסיים על הראש),

הולכים בצורה מגושמת ונופלים וכד'.

משחקי השתטות מביאים לצחוק גדול,

שגם הוא מאפשר פורקן של המתח והחרדה שהצטברה בגוף.

4. משחקי מגע-

מגע מווסת, מרגיע ומקרב. גם את הילדים וגם אותנו.

משחקי מגע מאפשרים להציע מגע גם לילדים שנמנעים מחיבוקים וקירבה.

דוגמאות למשחק מגע:

לעשות לילד צורות על הגב, סבתא בישלה דייסה,

לשחק בספא (עיסויים עדינים), אוירון, דגדוגים וכד'.

משחק הורה ילד, לא רק מטפל ברגשות, הוא גם מחזק את הקשר ונוסך בטחון.

היקשרות עמוקה ומשמעותית היא הפתרון האולטמטיבי לצמצום בהלה.
*

למפגש זום שערכנו בנושא תסכול וחרדה של ילדים בזמן מלחמה, מוזמנ/ת ללחוץ כאן

שנדע ימים טובים יותר

הילה והדסה

הפוסט איך לעזור לילד עם פחדים וחרדות בזמן, גם בזמן מלחמה הופיע לראשונה ב-הורות והיקשרות.

כמעט ואין הורה שלא מרגיש את השינוי שחל בילד שלו באיזור גיל שנתיים. בדר"כ, עד אז, הילד הולך אחרינו בקלות, נשמע לנו, משתף פעולה. קל לנו להתנהל איתו ולהשפיע עליו. ואז..הכל משתנה. מילד חייכן שרוצה ללכת אחרינו, הוא מתנגד ומוחה כמעט על כל דבר. הוא מתעקש ורוצה שהכל יקרה בדרך שלו. הוא לא רוצה להתקלח, להחליף חיתול, לשבת שמושב הבטיחות.. בעצם הוא לא רוצה כלום. אלא אם הוא החליט זה שלב מאד מאתגר לנו ההורים, שמרגישים שהילד לוחץ לנו על כל הכפתורים. וגם לא פשוט עבורם.. כי הרבה פעמים התגובה שלנו להתנהגות שלהם, מבהילה אותם.

אז הכנו לכם סרטון בו אנחנו מסבירות למה הם בכזו התנגדות? מה זה משרת מבחינה התפתחותית? ואיך להתמודד עם זה, עד שהם יבשילו ויגדלו, בלי לפגוע במערכת היחסים.

הפוסט גיל שנתיים הנורא הופיע לראשונה ב-הורות והיקשרות.

החופש הגדול מביא איתו הזדמנות גדולה לחיזוק הקשר שלנו, ההורים, עם הילדים לרוב אנחנו מחפשים להפגיש אותם עם חברים, לקחת אותם לאטרקציות ולהעסיק אותם, אבל האמת היא שזה לא מה שהם באמת זקוקים לו כדי לצמוח ולהתפתח. בסרטון נספר לכם על ההזדמנות הגדולה שטמונה בזמן ביחד ואיך לנצל את זה כמו שצריך כדי להביא את הילד לקפיצת גדילה ולהביא את הילד להיות ילד רגוע וצומח

הפוסט מה עושים עם הילדים בחופש הגדול הופיע לראשונה ב-הורות והיקשרות.

יש דרך לעזור לילדים להסתגל לגן ולשמור על הנפש העדינה שלהם העניין הוא שלא צריך ללמד את הילד להיפרד מה שצריך זה דווקא לעזור לו להרגיש מחובר אלינו גם כשאנחנו לא שם בסרטון הזה תקבלו טיפים משמעותיים שיעזרו לכם לגשר על הפרידה ולוודא שהגננת לא תהייה לילד זרה- כי עשיתם עבודה של חיבור לפני כן אז הסתגלות לכן או הסתגלות לכיתה א' לא חייבים להיות כל כך קשים אם עושים עבודת הכנה נכונה, תחילת שנה יכולה להיות אירוע מרגש ונעים בהצלחה לכולם. הסתגלות קלה וטובה מי ייתן והלב של הילדים שלנו יישאר רך ושנמצא בגן צוות חם ואוהב לילדינו.

הפוסט הסתגלות לגן – מה חייבים לדעת לפני שמכניסים ילד לגן הופיע לראשונה ב-הורות והיקשרות.

בסרטון הזה נספר לכם למה ילדים לא רוצים ללכת לישון, מתקשים להרדם ומתעוררים באמצע הלילה, ומה אפשר לעשות כדי לצמצם את זמן ההרדמה ולסייע להם להכנס לשינה יותר בקלות ובכיף.

הפוסט איך לעזור לילדים להירדם בקלות ולישון טוב הופיע לראשונה ב-הורות והיקשרות.

מכירים את זה שאתם אוספים את הילד מהגן או מבית הספר ותוך זמן קצר הם נהיים אגרסיבים ולא שולטים בעצמם? יש לזה סיבה. בסרטון נספר לכם למה זה קורה ואיך אנחנו צריכים להתייחס לזה.

הפוסט למה ילד חוזר מהגן / ביה"ס סוער הופיע לראשונה ב-הורות והיקשרות.

הורים רבים מתקשים להציב גבולות לילדים. זה יכול להיות בגלל פחד מהתגובה של הילד או חשש של ההורה לפגוע בילד וברגשותיו. להצבת גבולות יש תפקיד חשוב ומשמעותי בהגנה של הילד מבחינה פיסית וריגשית ועל היכולת שלו כילד כאדם בוגר להתמודד עם עם כל מה שלא מסתדר לו בחיים כמו שהוא רוצה. בסרטון תקבלו כלים שיעזרו לכם להבין איך מציבים גבול בלי כוחניות וכעס מצד אחד ובלי מו"מ או שכנועים, בצורה שתומכת בהתפתחות הריגשית של הילד ושומרת על מערכת היחסים חמה ועמוקה בין ההורה לילד.

הפוסט איך להציב גבולות לילדים בלי לפגוע במערכת היחסים הופיע לראשונה ב-הורות והיקשרות.

ילדים קטנים מראים הרבה התנגדות וחוסר שיתוף פעולה עם ההורים זה קשור לחוסר הבשלות שלהם במוח למרות זאת, יש דרך להקטין את ההתנגדות ולקבל שיתוף פעולה יותר בקלות בסרטון נסביר למה זה קורה ואיך אנחנו יכולים להביא אותם להקשיב לנו יותר להיכנס להתקלח, לצחצח שיניים, לבוא לאכול או כל דבר אחר שדורש את ההקשבה ושיתוף הפעולה שלנם, והכל בדרך שמבינה את הצרכים הרגשיים-התפתחותיים שלהם. בגישה היקשרותית-התפתחותית. מתוך לייב בקבוצת הפייסבוק הורות והיקשרות.

הפוסט הילדים לא מקשיבים לך? איך לקבל את שיתוף הפעולה שלהם הופיע לראשונה ב-הורות והיקשרות.