איך להתמודד עם פחדים אצל ילדים: עצות מעשיות ברוח ההיקשרות

למה אנחנו כל כך פוחדים מהתמודדות עם פחדים של ילדים?
אולי כי אף פעם לא למדנו איך מתמודדים עם פחד בעצמנו ומאיפה הוא מגיע?

אמא אחת פנתה אלינו ושאלה, איך לשחרר פחדים אצל ביתה בת ה-5. הילדה החלה לשאול על מוות,
האם היא יכולה למות והאם משהו יכול לקרות לאמא ואבא.
גם הפרידות בבוקר נהיו קשות, שפתאום הילדה מתלוננת באופן עקבי על כאבי בטן
ובאופן כללי נצמדת יותר לאמא ומפחדת להסתובב לבד בביתה.

האם תיארה תחושות לא פשוטות של חוסר אונים וחוסר הבנה של כיצד להתמודד בצורה נכונה ומועילה עם התופעה
ושל ביקורת ושיפוטיות מהסביבה, על הרגרסיה בהתנהגותה של הבת.

הסיטואציה נעשתה מאתגרת במיוחד, כשהיא הרגישה שהפחדים מנהלים את החיים בבית ומשפיעים על כולם
ושום פתרון מעשי, שמנסה להתמודד עם הטריגר לפחד, לא עוזר.

אנחנו כמובן שיבחנו את האם על המודעות הגבוהה ועל הרצון שלה להבין פחדים של ילדים יותר לעומק.
אז רצינו לספר לה וגם לכם, כמה דברים שחשוב שתדעו, שיכולים לעזור לילדים להוריד את מפלס החרדה
ולהחזיר לכם ההורים, את הביטחון בהורות שלכם.

 

מה זה פחד ואיזה סוגי פחדים יש?

פחד הוא רגש הישרדותי ואבולוציוני, שמטרתו היא להגן עלינו, להרחיק אותנו מגורם הפחד ובכך לשמור עלינו.
בין אם הפחד הוא מוחשי ובין אם לא, חשוב לראות אותו כמו שהוא, כמשהו טבעי ולא לשפוט אותו.

פחדים נפוצים אצל ילדים הם פחד להיות לבד, פחד מאנשים, פחד מכלבים, פחד ממחלות, פחד מרעשים, פחד מחושך
וכמובן, הפחד הנפוץ ביותר – פחד ממוות.

סביב גיל 4-6, מתעוררת אצל ילדים מודעות לקונספט של מוות.
הם מבינים שמשהו יכול לקרות להם או לאמא ואבא וזה כמובן מעורר בהלה מאד גדולה במוח,
שבאה לידי ביטוי בהתנהגות.
לפעמים הם ידברו על הפחד וישאלו שאלות ישירות ולפעמים זה יתבטא בדרכים אחרות שכדאי להקדיש להן תשומת לב.

 

מאיפה מגיעים רוב הפחדים של ילדים?

הפחד הבסיסי וההישרדותי ביותר אצל בני אדם, הוא פחד מנטישה, או במילים אחרות: פרידה.
הצורך בקשר בטוח ויציב, הוא הצורך החזק ביותר שלנו ולכן, כל מה שקשור לפרידות,
מעורר במוח את הרגשות הכי עוצמתיים וחזקים, כמו בהלה, תסכול ומרדף.

התסכול הופך ילדים לחסרי שקט, חסרי מנוחה ואגרסיביים,

המרדף מייצר התנהגות "נצמדת", הצורך להיות בקרבת הדמות ההיקשרותית כל הזמן, גם ביום וגם בלילה.

הבהלה יוצרת פחדים, שעולים וצפים בכל מיני צורות.

בהלה מפרידה, לא חייבת לבוא לידי ביטוי כפחד מפרידה פיזית.
היא יכולה להתבטא כפחדים שונים, שלפעמים לא קשורים בכלל למקור הבהלה.

הסיבה לכך היא, שבמקרים רבים, המוח לא מסוגל להבין או לראות את מקור הבהלה האמיתי (פחד מפרידה)
ועושה השלכה על פחדים אחרים (חושך, מפלצות, גנבים וכו’).

לכן, אם פחד היקשרותי מועתק לפחד אחר, טיפול בסימפטום יכול להרגיע מעט.

אבל מאחר ולא ניתן פתרון אמיתי, הפחד פשוט ישנה צורה ויהפוך לפחד אחר.

 

איך אפשר לעזור לילדים להתגבר על פחד?

אפשר לנסות להתמודד עם גורם הפחד באופן ישיר אך לפי גישתנו, הפעולה הכי עוצמתית,
שיכולה לסייע להוריד את הבהלה וחשוב שהיא תגיע דווקא מההורה, היא לתת לילד תחושת ביטחון ומוגנות בקשר
ולחזק איתו את ההיקשרות.

 

• לתת לילד תחושת ביטחון ומוגנות חזקה:

לדבר ולהסביר בקול בטוח, שהכל בסדר ושום דבר לא יקרה. משפטים מרגיעים כמו:
"אמא תמיד כאן איתך ואני לא הולכת לשום מקום", או: "אני תמיד אהיה אמא שלך"
(אגב, זה לא שקר. כשילד מחובר ללב, ההורה נשאר איתו בלב לנצח).

גם אם אנחנו קצת "מייפים" את המציאות, בגיל הזה זה בסדר.
כשילד מבוהל מאוד, זה סימן שהוא לא מסוגל להכיל את המציאות כמו שהיא, זה "גדול עליו" בשלב זה
והוא עדיין לא מספיק בשל כדי להתמודד עם האמת שבארעיות החיים
(גם עבור רוב המבוגרים, האמת הזו עדיין אינה פשוטה…).

זה לא אומר שלא נגיע איתו לשם, אבל אין טעם להבהיל עוד יותר ילד מבוהל.

אנחנו רוצים לרכך, לא להיכנס לפרטים (מה קורה אחרי המוות וכו') ובעיקר להתרכז בחיבור ביננו, שתמיד תמיד קיים.

 

• לחזק היקשרות:

כדי להפחית בהלה, הילד צריך להרגיש שיש מי ששומר עליו והוא זקוק להיקשרות מאד חזקה ובטוחה.

כדאי להחליט על תקופה מסוימת ובאופן מודע להשקיע במיוחד בקשר עם הילד:

לגעת יותר, לדבר על כמה אנחנו דומים, על כמה הילד משמעותי עבורנו, להתעניין בו ובמה שיש לו להגיד,
להזין אותו בחום, אהבה, התלהבות והזמנה לקרבה אלינו.

אין דבר יותר מרגיע מקשר. היקשרות עוזרת מאוד לווסת את הילד ולהוריד את רמות הבהלה שלו במוח.

אצל ילדים עם רגישות יתר, הביטוי של בהלה יהיה עוד יותר חזק והפחדים עשויים ממש להפוך לחרדות.

אז בנוסף לחיזוק ההיקשרות, מאד חשוב לנרמל את מה שקורה לילד, כדי שלא ירגיש שמשהו אצלו לא בסדר
ושלא יתבייש בעצמו. כדאי לשדר שאין כאן משהו חריג ולדבר על הפחד בצורה פתוחה ופשוטה,
לדוגמה: "גם אני פוחדת לפעמים".

 

חשוב לציין, שהמאמר מדבר על מקרים של פחדים רגילים של ילדים, במשפחה נורמטיבית עם הורים מיטיבים.

במקרים בהם הילד עבר פגיעה כלשהי (פיסית או רגשית), חווה טראומה או שההורים לא יכולים לקחת אחריות על הילד,
אנחנו ממליצות לפנות לאנשי מקצוע רלבנטיים.

 

לסיכום

לא משנה מה מקור הפחד, ישנה פעולה אחת משמעותית שתמיד אפשר לעשות, בקלות, בפשטות ובמהירות
וההשפעה שלה תהיה כמעט מידית וזה לחזק את ההיקשרות.
אפשר לעשות זאת במילים ("אמא פה איתך"), במעשים (זמן איכות משותף) או במגע (חיבוקים, דגדוגים).

חשוב מאוד גם לא להיבהל, כי קשה מאד להרגיע ילד מבוהל אם אנחנו בעצמנו מבוהלים.
אם לא קורה משהו חריג בחייו של הילד ואנחנו יודעים מה נדרש מאתנו כדי לעזור לו,
אפשר להירגע ולסמוך על ההורות שלנו, שנעזור לילדינו ונעבור את זה יחד, מחוזקים.

למידע נוסף על הגישה ויישומה בבית, ניתן לקרוא כאן או ליצור איתנו קשר.

הילה והדסה.