fbpx

מה עושים כשהתפקידים מתחלפים והילד נכנס לעמדת הובלה?

כשהילד רוצה להחליט על כל דבר (אפילו עלינו), כשנראה שהוא לא צריך אותנו ומסתדר לבד (אפילו שהוא רק בן 5),
כשהוא חייב להיות תמיד בעניינים ולהגיד את המילה האחרונה, כשהוא לא משחרר שליטה,
אנחנו עשויים לחשוב שיש לנו ילד עצמאי, בוגר ועם אופי מנהיגותי.
אז מה רע בזה? כולנו רוצים ילדים מנהיגים, לא?
בטח. אבל תלוי מתי ומול מי.

כשבני אדם נפגשים, באופן אינסטינקטיבי, אחד נכנס לעמדת ההובלה, האלפא (דואג, מייעץ, זה שיש לו את התשובות)
והשני לתוך עמדת תלות (מתייעץ, מחפש הכוונה ונחמה).
כבוגרים, אנחנו נכנסים ויוצאים מהתפקידים האלה, לפעמים כמה פעמים ביום, מול אנשים שונים ובמקומות שונים.
ילדים יכולים לתרגל את עמדת האלפא, עם חברים או אחים, במשחק ואפילו מדי פעם איתנו:
פעם הילד יהיה רופא ופעם חולה, פעם הוא אבא ופעם תינוק. אבל כשהילד "נתקע" בעמדת האלפא, זו עלולה להיות בעיה.
מה זה בכלל ילד אלפא, למה לא טוב לו להיות בעמדה הזו ומה עושים עם זה – הכל במאמר שלפניכם.

 

מה זה ילד אלפא?

ילד שנמצא בעמדת אלפא, זה ילד שתלטן, שחייב להגיד את המילה האחרונה, ילד לא מקשיב, מתווכח או נכנס למשא ומתן על כל דבר ובאופן כללי מתנהג כאילו הוא לא באמת צריך אותנו, שיש לו את כל התשובות. בקיצור, ילד קשה להובלה. קשה לנו,אבל קשה גם לו.

כשהוא מתנהג ככה, זה מוציא מאיתנו את כל האינסטינקטים לגבור עליו, לנצח את השתלטנות שלו ולהראות לו מי הבוס.
חוסר האונים שלנו מול ההתנהגות שלו, מוציא מאיתנו את כל האגרסיות כלפיו (אנחנו כועסים, דורשים, מאיימים)
וזה הופך אותנו לאפילו פחות אלפא עבורו.

וככה, כדור שלג של מאבקי כוחות מרחיק ביננו, יוצר מגננות וחומות גבוהות יותר ויותר.
אבל עצרו, יש פה פספוס, חוסר הבנה אחד גדול!
חשוב שנבין: ילד אלפא, זה ילד שהמגננה הריגשית שלו הכניסה אותו, ללא שליטתו, לתוך עמדת הובלה, בקשר עם ההורים.
במקום שהוא יהיה בעמדת התלות וההורה בעמדת האלפא, האינסטינקטים שלו התהפכו.
ההתנהגות שלו (שבאמת יכולה להיות מאתגרת במיוחד), מסווה את חוסר הביטחון שלו, את השבריריות שלו, את המגננה,
שלא מאפשרת לו לקבל מאיתנו את מה שהוא צריך בקשר.
הוא משדר: "אני לא צריך אתכם", כשמה שהוא הכי צריך, זה אותנו.
הוא זקוק לנו, שנשחרר אותו מהתפקיד הזה שהמוח שלו לקח, ונאפשר לו לשוב להיות ילד. ילד שיכול לסמוך על ההורה
ולקבל ממנו נחמה, אהבה והובלה.

 

למה זה בעייתי שילד הוא אלפא?

יש תקופות, בעיקר של שינויים או של פרידות, שנראה אצל ילדים נטייה להיכנס לעמדת אלפא לעיתים תכופות.
כי כשילד חש חוסר בטחון, הכי בטוח עבורו, זה לקחת את השליטה לידיים ולא להיות תלוי.

אבל כשהוא נתקע שם, כשהוא לא מרפה ולא חוזר לעמדת התלות ביננו, זה סימן למגננה.
ולמה זה כל כך בעייתי? כי האישיות הרכה של הילד עדין לא מפותחת דיה בשביל להוביל את המבוגר.
זה יותר מדי בשבילו לסחוב על הגב הקטן שלו.
הוא כל כך זקוק לנו שנחזור לאחוז במושכות כדי לשחרר אותו מלקחת אחריות שכל כך גדולה עליו.

 

המוח של הילד אמור לנוח בתוך תחושה נעימה, שיש מי שדואג לו וכל מה שנשאר לו זה להיות פנוי למשחק ולצמיחה.
כשהמוח של הילד עסוק במגננה, הוא לא עסוק בלהתפתח ולהבשיל.
הוא לא מוצא מנוחה, הוא לא מסתגל, הוא לא נובע. הוא פשוט נתקע.

זו סיבה מספיק טובה עבורנו לעצור רגע, להתבונן על הילד שלנו ולנסות לראות מה איתו.
להבין, שזה התפקיד שלנו לקחת אחריות על מערכת היחסים ולספק לו את התנאים שיאפשרו לו למצוא מנוחה בקשר
ולחזור להיות ילד, כמו שילד אמור להיות. וכן, גם כדי שלנו יהיה יותר קל לגדל אותו.

 

איך מחזירים ילד לעמדת תלות?

אי אפשר ללמד ילד, או לדרוש ממנו, להיכנס לתוך עמדת תלות בקשר איתנו ובטח שאי אפשר לקחת את ההובלה בכוח.
אין גם הוראות להורה שיהפכו אותו להיות האלפא שהילד צריך.
זה יותר גישה שלנו מאשר פעולה שצריך לעשות.

הנה כמה עקרונות בסיסיים להחזיק בראש ובלב כשניגשים למשימה:
1. נראה מעבר להתנהגות, למילים, לשתלטנות ולטונים, ולזכור שיש פה ילד שממש קשה לו וזקוק לנו, שנעזור לו לרכך את המגננות.
2. נהיה נדיבים בהזמנה שלנו לתלות שלו בנו, באמצעות הזמנה להישען ולסמוך עלינו: "אני אטפל בך", "אתה יכול לבטוח בי".
לא צריך לפחד שאם אני אזמין תלות, הילד לא ירצה להיות עצמאי.
3. נספק מגע וקירבה בנדיבות (למרות שהוא משדר שהוא לא צריך).
4. נראה את הילד כנזקק לנו ונאמין שאנחנו באמת המענה שלו.

אם אתם עדיין לא בטוחים, אז תדעו. אנחנו באמת המענה שלו!

 

לסיכום:

ילדים זקוקים למקום בטוח, בו יוכלו להיות רק תלותיים. הכי טבעי להם שהמקום הזה יהיה אצלנו, ההורים.
זה דורש הרבה אומץ, להסתכל על הילד שלנו, הדומיננטי, הבטוח, המוביל, שזה אולי חמוד ואף מצחיק לפעמים
ולהודות – שיש כאן בעיה. אבל ברגע שמבינים, חשוב לזכור,שיש מה לעשות.
ואם אתם צריכים עוד הדרכה, מוזמנים לקרוא על תכנית ליווי ההורים שלנו.

אהבתם את המאמר? שתפו.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

שווה לקרוא גם את זה:

גיל שנתיים הנורא

כמעט ואין הורה שלא מרגיש את השינוי שחל בילד שלו באיזור גיל שנתיים. בדר"כ, עד אז, הילד הולך אחרינו בקלות, נשמע לנו, משתף פעולה. קל

קרא עוד »

קבלו מאיתנו מתנה

מיני קורס חינמי בנושא ילדים רגישים