סמכות הורית וההיררכיה בקשר: תיקון בעזרת היקשרות

הגישה ההיקשרותית, מאפשרת לנו להוביל את ילדינו בתוך הקשר, מתוך סמכות טבעית ולא כוחנית
ומאפשרת לילד לקבל באופן טבעי את ההובלה שלנו.

בתוך הקשר, ההורה, הוא אלפא: זה שמספק את הצרכים הרגשיים של ילדו; זה שיש בו הזמנה רחבה עבור הילד:
להישען, לסמוך, לנוח בתוך אהבתו, לפתח תלות ולצמוח בנוכחותו, זה שלוקח אחריות מלאה על רווחת הילד בשתי ידיו.

כשההורה הוא אלפא, זה מאפשר לילד להיכנס לתוך עמדת התלות ולבנות היררכיה נכונה בקשר.
זה מאפשר לילד להיות מסופק מהטיפול בו ומהרבה מנוחה ורגיעה בתוך הקשר.

באופן מעניין, במהלך כל תכנית ליווי להורים, אנחנו מוצאות את עצמנו נותנות דוגמאות מעולם הזוגיות,
כי יש המון קשר והקבלה,בין הקשיים שלנו בעולם הזוגיות, לבין החוויות הראשוניות שלנו בתוך קשר כילדים
וכמובן, שקיים קשר בין סוג ההורות שאנחנו מספקים לילדינו לבין הזוגיות שהם יבנו בתורם בחייהם הבוגרים.

אז מהו אותו קשר מיוחד ומעניין? המשיכו לקרוא.

היקשרות בתחילת החיים

כשאמא נענית לקריאות של הילד שלה, שמראה לה סימנים שונים של מצוקה, לדוגמה, כשהוא רעב,
היא נותנת לו מענה – לצורך בהזנה.
אבל, לא רק.
היא נותנת לו גם מענה לצורך, הכל-כך הישרדותי, בקרבה. היא לא רק נענית לצורך הקונקרטי שלו באוכל,
היא גם אוספת אותו אליה ונענית לצורך שלו בקשר, במגע, בנזקקות ובנראות.

כשהיא נענית כך לתינוק, הוא מרגיש – שרואים אותו. שהוא יכול לבקש. שהבקשות שלו, הן לגיטימיות ושיש מי שיענה עליהן.
במילים אחרות, הוא מרגיש – ראוי ובטוח.

כשהיא נענית לו, האם מספקת קשב ונגישות רגשית ומצליחה להרגיע אותו. כך גם היא, בתורה, מרגישה סיפוק ורגיעה,
מעצם העובדה שהיא מצליחה להיות המענה של התינוק.

התינוק לומד, שזה בסדר להיות תלוי במישהו אחר ולסמוך עליו. הוא גם רואה בפידבק של האמא,
שהיא נהנית להיות בעמדה מספקת ומסופקת ממנה גם בעצמה.

כך שלמעשה, יש פה איזשהו מצב של "ווין ווין" שמזין את עצמו, גדל ומתמלא בהיקשרות והאהבה.

היקשרות והמעבר לזוגיות

אם המודל ההיקשרותי פעל כמו שהוא אמור, כמבוגרים, אנחנו יכולים לייבא אותו לתוך הזוגיות שלנו.
כשבני אדם נפגשים, באופן אינסטינקטיבי, אחד מהם נכנס לתוך עמדת ההובלה, האלפא
(דואג, מייעץ, זה שיש לו את כל התשובות) והשני לתוך עמדת התלות (מתייעץ, מחפש הכוונה ונחמה).

כבוגרים, אנחנו נכנסים ויוצאים מהתפקידים האלה, לפעמים כמה פעמים ביום, מול אנשים שונים ובמקומות שונים.
אנחנו מסוגלים להיות בעמדה התלותית, להיעזר, להיתמך, להרגיש שזה לגיטימי להישען ולקבל מענה
ומסוגלים לייצר שיח ריגשי עם בן הזוג, בבקשה לקבל את המענה הרגשי-היקשרותי ממנו.

מצד שני, אנחנו יודעים גם לתת. אנחנו יודעים להיות גם בעמדה מספקת, כזו שלא נבהלת כשצריכים ממנה,
שלא נבהלת כשתלויים בה, או שזקוקים להישען עליה גם ריגשית.
כמבוגרים מווסתים, אנחנו מסוגלים להיות גם וגם.

היקשרות כאפשרות לתיקון

המצב המתואר למעלה, למען האמת, הוא די אוטופי.
האמת היא, שרבים מאיתנו, באים מתוך דפוסי היקשרות, שהם לא הכי תקינים או שנוצרו לא כמו שצריך ולכן,
אנחנו כל כך מתקשים לייצר זוגיות שוויונית, כמו שהיא צריכה להיות.
כזו שיש בה הישענות ההדדית, תמיכה ריגשית והחזקה האחד של השני בתורות וללא התקבעות ב"תפקיד" מסוים.

במובן הזה, הילדים שלנו, הם סוג של סוכני שינוי, מדריכים לתיקון, אם נאפשר להם.
בתוך הקשר עם הילדים שלנו, יש לנו הזדמנות יקרה מפז, להשפיע על עתידם. הקשר שאנחנו יוצרים איתם,
הוא הבסיס ליכולות שלהם, לקחת את מה שהושרש אצלנו בבית ולהביא אותו לחיים הזוגיים שלהם.

כשהילד שלי נזקק לטיפול שלי, להגנה הרגשית שלי, לזה שאני אענה לו ואהיה נגישה לו ריגשית, הוא בעצם בונה כך איזשהו מודל פנימי.
ה-DNA ההיקשרותי שלו יאפשר לו בעתיד לקבל, להישען, להיות באינטימיות בטוחה, כמו גם להרגיש בנוח להיות הספק,
המשענת והמקום הבטוח בעת הצורך.
להיות מבוגר מווסת היקשרותית ולהיות מסוגל למלא תפקיד של "גם וגם" ובסופו של דבר, לחוות רווחה נפשית ורגשית.

לסיכום

כשאנחנו בוחרים באופן מודע להשקיע במערכת היחסים עם ילדינו, זה לא תמיד רק בשבילם.
לפעמים, זה סוג של תיקון של ממש, גם עבורנו. אבל עבורם, זו ערובה לחיים מלאים, למערכות יחסים טובות ומשמעותיות
ולחיים מלאים ומספקים ולכן, אם אתם רוצים להעמיק בגישה,
אתם מוזמנים לקרוא עוד על תכנית הליווי שלנו להורים ולמדריכי הורים.