הסתגלות לגן חדש: 10 טיפים שיקלו עליכם, על הצוות ועל הילד

"שחררי. זה בגללך. רק בגלל שאת לא משחררת הוא בוכה. שחררי את ואז גם הוא ישחרר. הבעיה אצלך.
תסמכי עליו שהוא חזק ושהוא יצליח להסתגל בכוחות עצמו…".

מכירה את המשפטים המכאיבים האלה? כמה שהם ננעצים חזק ופוגעים בלב…

כי הסתגלות לגן בימים הראשונים היא מאתגרת עבור כולם.
ילד שקשה לו להיפרד בגן הוא ילד בוכה, מבוהל, שלא מבין מי הנשים הזרות האלה שמנסות להרחיק אותו מאמא שלו.
הוא רוצה אותך, את אמא!

ואת?
עומדת מחוץ לגן ובוכה. הלב שלך נקרע מבפנים, את מרגישה חסרת אונים אבל את חושבת – שככה זה אמור להיות.
שזה נורמלי. ושכאמור, הבעיה היא בכלל אצלך.

 

למה זה כל כך קשה?

הסתגלות לגן. ממתי צמד המילים האלו התחילו לעורר בנו חרדה כל כך גדולה?
לרוב, עולה בראשינו דימוי של ילד בוכה, נקרע מזרועות אמו שמסתובבת וממהרת לעבודה.

והמשפטים האלה, שאומרים לנו ושמגיעים אלינו כמסרים שונים מהחברה, מכאיבים כל כך,
כי הם מנוגדים לאינסטינקטים ההוריים ולאינטואיציות הפנימיות והעמוקות ביותר שלנו – לא להשאיר ילד בוכה
בידיים של אדם זר.

אז למה מכניסים לנו לראש שזה לטובתו של הילד, שניפרד כמה שיותר מהר?
למה אנחנו צריכות להעביר את האחריות אליו, שיסתדר?
הרי זה לא התפקיד שלנו, לדאוג לו ולוודא שהוא יוכל לסמוך עלינו?

 

לא להיפרד, אלא לשמור על החיבור, גם בנפרד

אנחנו רוצות לחשוב, שהיום, המצב כבר קצת פחות קיצוני.
שגננות יותר קשובות ותומכות והורים יותר חזקים ועומדים על שלהם.
כך או כך, להתחיל גן חדש, זו פרידה לכל דבר:
מההורה המטפל, מהבית, מהמוכר ומהידוע. ופרידות, כמו פרידות…
מעוררות הרבה בהלה ומרדף אחר היקשרות אצל ילדים.

זכרו שמטרת תהליך ההסתגלות, היא לא לעזור לילד להיפרד! אלא לעזור לו לשמור על החיבור,
גם, כשאנחנו לא יחד.

אז הכנו לכם צידה לדרך, שתעזור לכם לנהל תהליך הסתגלות שתומך בהיקשרות ושומר על הלב הרך של ילדיכם.

 

10 טיפים: הסתגלות לגן חדש בדרך ששומרת על החיבור גם בעת פרידה בגן

1. צאו לתהליך מתוך עמדת אלפא (הובלה): תחליטו שאתם הולכים לנהל את תהליך הקליטה כמו שאתם מאמינים.
אתם מכירים את הילד שלכם הכי טוב ולא תעשו שום דבר שמרגיש לכם לא נכון, שפוגע בילד
או שנוגד את האינטואיציות שלכם. זו נקודת פתיחה שתיתן לכם הרבה כוח.

2. ערכו עם הגננת תיאום ציפיות: דברו עם הגננת ונסו לגייס אותה לתמוך בכם בתהליך קליטה הדרגתי.
תקשיבו לה, תכבדו ותבינו גם אותה. בסופו של יום, אתם יודעים מה נכון לילד שלכם.
התפקיד שלכם זה לרתום את הגננת לצדכם ולצד ילדכם.

3. שלחו את הילד לגן מצויד במנות גדושות של היקשרות: תשקיעו בבית בבוקר בזמן של קירבה, מגע, חיוכים
ומילים טובות. כך המצברים מתמלאים והילד יחזיק פרידה מההורים בגן קצת יותר זמן.
קחו בחשבון שבתקופה הראשונה, יתכן והילד יהיה יותר תלותי ויחפש להשלים את הקרבה אליכם במשך היום וגם בלילה.
אפשרו לו. העניקו לו יותר ממה שהוא מבקש ואל תחששו מרגרסיה.

4. תנו לילד משהו משלכם ולאחוז בו: אנחנו רוצים לעזור לילד להרגיש את הנוכחות שלנו גם כשלא נהייה לידו.
לכן, יהיה נכון לשלוח אותו עם משהו משלנו: צעיף עם ריח של אמא, כובע של אבא, תמונה לשים במגירה,
צמיד חרוזים שכל חרוז מסמל משהו מהקשר (נשיקה, חיבוק, אהבה), לב לשים בכיס, נשיקה ביד…
כל דבר שיזכיר לו אותנו ויגרום לו להרגיש את הנוכחות שלנו, של הבית, איתו.

5. צרו קשר אישי ושדכו בין הילד לבין הצוות: הצורך האמיתי של ילדים, הוא לעבור מהיקשרות מוכרת אחת (ההורה)
להיקשרות מוכרת אחרת (צוות הגן) ובכך לא לחוות "חלל היקשרותי", שהוא מצב בלתי נסבל
עבור המוח של ילדים קטנים. אנחנו רוצים להפוך את הצוות בגן לחלק מה"כפר ההיקשרותי" של הילד.
כך, שכשהילד יהיה איתם, הוא ירגיש שהם חלק מהכפר, מהמשפחה.

לכן, באופן קבוע, בעיקר בחודש הראשון, תעבדו על החיבור בין הילד לגננת, גם מחוץ לשעות הגן:
ספרו לו מה שאתם יודעים עליה, תזכירו אותה בחיוב, תכינו לה ציור ותהפכו אותה לחלק מהחיים של הילד,
כמו בת משפחה.

כשהילד ימסור את הציור לידיה, היא תחייך ותאסוף אותו לחיקה וכך יתחיל החיבור.

6. תיקשרו לצוות בעצמכם: אל תצפו מהילד להיקשר לגן ולצוות, אם אתם בעצמכם לא שלמים עם ההחלטה
ולא נקשרים. להעמיד פנים – לא עובד. לכן, קחו גם אתם את הזמן שלכם להכיר את הצוות,
למצוא את נקודות החיבור איתו ולסמוך עליו.

7. תנו לילד זמן להתרגל ולהתחבר: אי אפשר לדחוף ילד לזרועות של מישהי כשהוא לא מוכן.
אפשרו לו להגיע לשם בקצב שלו. אתם נמצאים שם, יוצרים את החיבורים ומחכים שהילד יענה מיוזמתו
להזמנה של הצוות.

8. מה לגבי דמעות? חשוב לתת מקום לרגשות של עצב וגעגוע ולאפשר לילד לבכות על זה (בגן וגם מחוץ לגן).
סך הכל הוא חווה הסתגלות לגן בפעם הראשונה וזה מאוד מאתגר!

9. מתי משאירים את הילד והולכים? אף פעם אל תלכו בלי להגיד שלום. אחד הדברים הכי מפחידים,
זה שאמא נעלמת פתאום. זה מתכון בטוח לכך שהילד לא יסמוך על נוכחותכם ובימים הבאים לא יזוז מהרגל שלכם.
מומלץ להגיד שלום, כשאנחנו רואים שמתקיימים כמה דברים, לפני שאנחנו הולכים:

– לילד יש מישהי בגן שהוא מחבב, נוצר ביניהם חיבור והיא מוכנה לקחת עליו אחריות;

– עשיתם תאום ציפיות עם אותה דמות, לתמוך בו כשהוא בוכה: לתת מקום לדמעות, לחבק, לנחם.

– כשהחלטתם כבר ללכת, שדרו לילד שאתם סומכים עליה, שהוא בידיים טובות ולכו בביטחון ובחיוך.

10. גשרו על הפרידה: במקום להגיד לילד "צריך להיפרד", הזכירו לו את מועד החיבור הבא שלכם
ומשהו שתעשו ביחד: "נתראה אחרי ארוחת צהרים ונקרא את הסיפור שאתה אוהב".

 

לסיכום:

בתהליכים מורכבים רגשית, כמו כניסה לגן חדש, חשוב שנקשיב לעצמנו ולאינסטינקטים ההוריים שלנו
וננסה לגשר כמה שאפשר על הפער בין המציאות לבין התחושות.

במאמר זה הצגנו בפניכן 10 דרכים שיסייעו לכם להגביר את האמון בינכם לבין הצוות ולדעת בדיוק מה אפשר
וכדאי לעשות, כדי לחזק את החיבור עם הילדים ועם הצוות, כדי שיהיה לכם את השקט והביטחון,
שאתם יוצרים תהליך של קליטה מוצלחת בגן.

מי ייתן והכניסה של ילדיכם לגן תעבור בנחת, שתרחיבו את הכפר ההקשרותי שלכם באנשים טובים
ושתיהנו מהזמן המשותף שלכם יחד, וגם לחוד.

מה שהכי חשוב לזכור זה התשובה לפרידה, זה יותר היקשרות 😊 בהצלחה!

למידע נוסף, צרו קשר ונשמח לעזור.

אהבתם את המאמר? שתפו.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

שווה לקרוא גם את זה:

קבלו מאיתנו מתנה

מיני קורס חינמי בנושא ילדים רגישים