חרדות של ילדים ואיך ניתן לסייע להם ע"י משחק

לפני כמה זמן נסעתי עם ילדיי הביתה. כמה רחובות מביתנו, לפני כיכר תנועה, האטתי את רכבי, ואז: בום! מישהו נכנס באוטו מאחורה. כולנו נבהלנו ממש.

אני נבהלתי כי הילדים מאחורה, וגם חברה של הבת שלי.
המילה שיצאה לי מהפה היתה "שיט!"
הילדים התחילו לבכות ושאלו עם עשינו תאונה.
גם לי היו דמעות בעיניים. באמת נבהלתי וניסיתי להרגיע.

יצאנו החוצה, כולם היו בסדר. עבר בשלום. בבית דיברנו על מה שהיה ונראה היה שהם נרגעו.
אפילו נזכרו שאמא אמרה "שיט" ולא הפסיקו לצחוק מזה. שמחתי על הצחוק ועל שחרור הבהלה. קיוויתי ששם זה נשאר.

בימים שלאחר מכן שמתי לב שבני הפך להיות יותר מדי אחראי על עניינים שאינם שלו:

בדק איתי אם נעלתי את הבית כשיצאנו,
דאג לאחותו יותר מהרגיל,
הזכיר לי לא לשכוח דברים.

באופן כללי נראה היה שמשהו בו לא רגוע, ושהוא לוקח את השליטה לידיו.
ואז, באחת הנסיעות, היינו לפני כיכר, והוא הזכיר לי: "אמא תיסעי מהר שלא יתקעו בנו מאחורה".

 

ואז נפל לי האסימון! הוא עדיין היה מבוהל מהתאונה הקטנה ההיא.
זו הסיבה שהוא לא במנוחה.

 

אמרתי לו :
אהוב, אני יודעת למה אתה כל כך דואג לכל דבר בזמן האחרון.
 זה קשור לתאונה ההיא שכל כך נבהלת ממנה.

הוא חשב על זה והסתכל אלי בעיניים שחיפשו תשובות.

 

אני הבנתי שאני צריכה לעזור לילד שלי למצוא מנוחה פסיכולוגית.  כי כשילד בחרדה, הוא במצב הישרדותי. המוח שלו לא פנוי למשחק, ללמידה או לצמיחה.


ידעתי שאני צריכה לעזור לו להרגיש שוב בטוח אצלי. (בגלל שאני זו שנהגתי במכונית כשזה קרה, חשבתי שיהיה יותר קשה לשכנע את המוח שלו לשחרר ולסמוך)


הודעתי לו חד משמעית:
" זה התפקיד שלי לדאוג לבטחון שלך, אני שומרת עליכם ודואגת להכל. 
מהיום אתה לא דואג לעניינים של הבית, לאחותך, למפתחות של המכונית או לשום דבר אחר.
אתה ילד ומה שאתה צריך לעשות זה לשחק ולגדול".

דיברנו עוד קצת על התאונה ומה שהבהלה עשתה לו.
הוא לא היה מודע לכך ונראה שלחלוק את הבהלה איתי ולעבד אותה, קצת שיחרר אותו.


אני מבחינתי עשיתי מה שיכולתי כדי לשדר לו שאני חזקה, בטוחה, שומרת. שיש לי את התשובות.
חיפשתי מה אני יכלה לעשות כדי לתת לו להרגיש שוב מוגן בתוך הקשר.

הפעם אני לא רוצה לדבר על איך חיזקתי את ההיקשרות,


אלא דווקא על איך באמצעות משחק שחררתי אותו מהשליטה. 


כי משחק זה העולם של הילדים,
משחק זו דרך נפלאה לחיזוק הקשר, עיבוד חוויות קשות ושחרור/לקיחת שליטה,


אשתף אתכם ב-2 פעילויות שעשיתי שסייעו בכך:


1. נסעתי איתו לים.

במים שלחתי אליו את הידיים שלי להרים אותו, כדי לתת לו תחושה שהוא מטופל היטב. ואז הצעתי לו לשכב על הידיים שלי,
הובלתי אותו בסיבובים וכשהגיע גל הרמתי אותו מעליו, כך שהפנים שלו נשארו יבשות.
נהננו מהמשחק והוא רצה שוב ושוב שנעשה אותו.
הוא לגמרי איפשר לי להוביל ושיחרר את השליטה.
(אגב- הים הוא אחלה מקום להוביל את הילד, כי הוא זקוק לנו שם שנשמור עליו )


2. הצעתי לו לשחק במשחק שאני עומדת מאחוריו כשהוא עם הגב אלי.
הוא צריך ליפול אחורה ולסמוך עלי שאני אתפוס אותו.

הוא חשש בהתחלה.
עמדתי ממש קרוב מאחוריו ועודדתי אותו להשען אחורה.
עשינו את זה שוב ושוב תוך כדי שאני מתרחקת, והוא נהנה מזה שהוא מעיף את הגוף שלו אחורה ואני תופסת אותו.


אח"כ עלינו שלב והצעתי לו לעצום את העיניים כשהוא עושה את זה.
הוא עף אחורה שוב ושוב ולגמרי שחרר את עצמו לדאוג. פשוט נהנה לשחרר.



לסיכום,

לפעמים ילד חרד, ואין לנו או לו מושג מה פשר הבהלה. ילד מבוהל נמצא במצב הישרדותי. 
כשילד במצב הישרדותי, הוא לא פנוי למשחק, צמיחה והתפתחות.
זה התפקיד שלנו לזהות שהוא שם ולמצוא דרכים להביא אותו למנוחה ריגשית.


משחק זה המקום הטבעי של ילדים והוא כלי מאד מוצלח לסייע לילד לעבד חוויות, לפרק תסכול ובהלה, להחלים מטראומות ולצמוח.

 

בתכנית להכשרת מנחות הורים אנחנו יורדות לעומק הבנת המשחק בעולמם של הילדים, אנחנו מלמדות את העקרונות של משחק אמיתי ואת היתרונות שלו ברובד הרגשי וההתפתחותי. 

אם מעניין אותך לצלול לעומק ואולי גם להפוך את העניין שלך בהורות למקצוע מבוקש,
את מוזמנת לקרוא על תכנית ההכשרה למנחות ומלוות הורים וליצור איתנו קשר.

אהבתם את המאמר? שתפו.

שווה לקרוא גם את זה:

פגיעות במערכות יחסים

לא קל לנו לחשוף את הרגשות הפגיעים שלנו בפני אחרים. רגשות כמו אהבה, נזקקות, כמיהה, תלות, עצב, התלהבות, געגוע, הם רגשות פגיעים. כשאנחנו חושפים רגשות

קרא עוד »

קבלו מאיתנו מתנה

מיני קורס חינמי בנושא ילדים רגישים