חרדות של ילדים ואיך ניתן לסייע להם על ידי משחק

חרדות ופחדים, הם חלק מהחיים, גם מחיי הילדים וגם החיים שלנו, הבוגרים. אי אפשר באמת לעבור את החיים בלעדיהם.
דברים קורים, פחדים צפים… השאלה היא, איך מתמודדים איתם בגישה ההיקשרותית ומה עושים,
כשהם פשוט מסרבים להרפות?

הפעם פוסט טיפה שונה, בצורת סיפור ושתי דוגמאות יצירתיות להתמודדות עם פחדים.

חלק ראשון: התאונה

לפני זמן מה נסעתי עם ילדיי בדרך הביתה. במרחק כמה רחובות מביתנו, לפני כיכר התנועה, האטתי את רכבי, ואז – בום!
מישהו נכנס ברכב שלנו מאחורה. כולנו נבהלנו ממש.

אני נבהלתי, כי הילדים שלי ישבו מאחורה וגם חברה של הבת שלי.
המילה שיצאה לי מהפה הייתה: "שיט!"
הילדים התחילו לבכות ושאלו אם עשינו תאונה.
גם לי היו דמעות בעיניים. נבהלתי, אך רק עסקתי בניסיונות להרגיע אותם.

יצאנו החוצה מהרכב. במזל, כולם היו בסדר. אפשר לומר, שסך הכל, התאונה עברה בשלום. 

בבית, דיברנו כמובן על מה שקרה ונראה היה, שהילדים נרגעו.
הם אפילו נזכרו, שאמא אמרה את המילה "שיט" ולא הפסיקו לצחוק על זה.
שמחתי על פעולת הצחוק ועל השחרור הניכר מהבהלה. קיוויתי, ששם זה נשאר.

חרדות אצל ילדים: לא תמיד מה שאתם חושבים

בימים שלאחר התאונה, שמתי לב, שהבן שלי הפך להיות יותר מדי אחראי, על עניינים, שאינם שלו:
הוא בדק איתי אם נעלתי את הבית לפני שיצאנו, הוא דאג לאחותו הרבה יותר מהרגיל
והוא כל הזמן הזכיר לי לא לשכוח דברים.

באופן כללי, היה נראה היה שמשהו בתוכו, לא רגוע ושהוא מנסה לקחת את השליטה לידיו.
ואז, באחת הנסיעות המשותפות שלנו יחד, עמדנו לפני כיכר והוא אמר לי: "אמא, תיסעי מהר, שלא יתקעו בנו מאחורה".
פתאום נפל לי האסימון! הוא עדיין היה מבוהל מהתאונה הקטנה ההיא. זו הייתה הסיבה, לכך שהוא לא היה במנוחה.

אמרתי לו: "אהוב, אני יודעת למה אתה כל כך דואג לכל דבר בזמן האחרון. זה קשור לתאונה ההיא, שכל כך נבהלת ממנה".
הוא חשב על כך והסתכל אלי בעיניים שחיפשו תשובות.
אני הבנתי, שאני צריכה לעזור לילד שלי, למצוא מנוחה פסיכולוגית. כי כשילד נמצא בחרדה, הוא נכנס למצב הישרדותי:
המוח שלו לא פנוי למשחק, ללמידה או לצמיחה.

ידעתי, שאני צריכה לעזור לו להרגיש שוב בטוח בנוכחותי. בגלל שאני זו שנהגתי במכונית כשזה קרה,
חשבתי שיהיה יותר קשה לשכנע את המוח שלו לשחרר ולסמוך עלי שנית.

הודעתי לו, חד משמעית: "זה התפקיד שלי לדאוג לביטחון שלך, אני שומרת עליכם הילדים ודואגת לכם להכל. 
מהיום, אתה לא דואג לעניינים של הבית, לאחותך, למפתחות של המכונית או לשום דבר אחר.
אתה ילד ומה שאתה צריך לעשות – זה לשחק ולגדול".

דיברנו עוד קצת על התאונה ועל מה שהבהלה עשתה לו. הוא לא היה מודע לכך ונראה היה שלחלוק את הבהלה איתי
ולעבד אותה, עזר קצת לשחרר אותו.

אני מבחינתי, עשיתי כל מה שיכולתי, כדי לשדר לו שאני חזקה, שאני בטוחה, שאני שומרת. שיש לי את התשובות.
חיפשתי מה אני יכלה לעשות כדי לתת לו להרגיש שוב מוגן בתוך הקשר שלנו.

שחרור ושליטה באמצעות משחק

הפעם, אני לא רוצה לדבר על איך חיזקתי את ההיקשרות, אלא דווקא, על איך באמצעות משחק,
שחררתי אותו מהצורך בשליטה.
למה באמצעות משחק? כי משחק, זה העולם של הילדים. משחק זו דרך נפלאה לחיזוק הקשר, עיבוד חוויות קשות ושחרור
או לקיחת שליטה.

אשתף אתכם ב-2 פעילויות שעשיתי שסייעו בכך:

1. משחק במים – נסעתי איתו לים. במים, שלחתי אליו את הידיים שלי כדי להרים אותו, לתת לו תחושה שהוא מטופל היטב,
שהוא מוחזק. ואז, הצעתי לו לשכב על הידיים שלי והובלתי אותו בסיבובים. כשהגיע גל, הרמתי אותו מעליו,
כך שהפנים שלו נשארו יבשות לאורך כל הזמן.

נהנינו מהמשחק והוא רצה שנעשה אותו שוב ושוב. הוא לגמרי איפשר לי להוביל אותו ושיחרר לחלוטין את השליטה.
אגב, הים הוא מקום מעולה להוביל את הילד, כי הוא זקוק לנו שם במיוחד, שנשמור עליו.

2. משחק שחרור – הצעתי לו לשחק במשחק, כשאני עומדת מאחוריו והוא עם הגב אלי. הוא צריך ליפול לאחור ולסמוך עלי
שאני אתפוס אותו בזמן. אין ספק שהוא חשש בהתחלה. עמדתי ממש קרוב מאחוריו ועודדתי אותו לשחרר ולהישען אחורה.

עשינו את זה שוב ושוב, תוך כדי שאני טיפה מתרחקת בכל פעם והוא נהנה מזה שהוא מעיף את הגוף שלו אחורה
ואני תופסת אותו.

לאחר מכן, עלינו שלב! הצעתי לו לעצום את העיניים כשהוא מפיל את עצמו לאחור. הוא עף לאחור שוב ושוב
ולגמרי שחרר את עצמו מדאגות. פשוט נהנה מהשחרור עצמו.

לסיכום

לפעמים, ילד חרד ואין לנו או לו מושג מה פשר הבהלה. אבל חשוב לזכור, שילד מבוהל נמצא במצב הישרדותי
וכשילד במצב הישרדותי, הוא לא פנוי למשחק, לצמיחה ולהתפתחות.

התפקיד שלנו, הוא לזהות שהוא שם ולמצוא דרכים להביא אותו למנוחה רגשית.

משחק, זה המקום הטבעי של ילדים והוא כלי מאד מוצלח לסייע לילד לעבד חוויות, לפרק תסכול ובהלה,
להחלים מטראומות ולצמוח.