fbpx

משני צידי המתרס: איך לגשר על פערים בגישות החינוכיות בין הורים

במקום הכי בטוח, עם בן או בת הזוג שבחרנו, איפה שאנחנו אמורים להציג חזית אחידה – אנחנו חווים את הקונפליקטים הכי גדולים, לגבי הילדים. לכל אחד יש את הגישה שלו, כל אחד מתבצר בעמדתו והכי גרוע – כל אחד בטוח,
שהוא צודק.

איך מתמודדים עם פערים בגישות החינוכיות בין בני זוג וחוזרים ליהנות מהמסע המשותף שיצאתם אליו יחד?
איך מבינים, רואים ומקשיבים אחד לשני וחוזרים לשוט באותה סירה הורית וזוגית בהרמוניה?
המשיכו לקרוא.

 

המעבר המטלטל מזוג למשפחה

זוגיות, כמו הורות, לפעמים מפגישה אותנו עם כל הדפוסים, השדים ודפוסי ההיקשרות הלא בריאים מעברנו.
כשזוגיות פוגשת הורות, זה בכלל הופך להיות מורכב.
פתאום, זה לא רק את והוא.
מצטרף לו עוד יצור קטן ומתוק, שנושא את עיניו אליכם ומחפש לקבל מכם מענה.

היצור הקטן והמתוק הזה, הופך להיות הדבר החשוב ביותר בעולם, עבור שניכם.
לראיה, אף אחד לא מוכן להתפשר על פחות מ-100% עבורו ושניכם רוצים את הכי טוב בשבילו.
אבל הכי טוב שלו, זה לא הכי טוב שלך ולהיפך.
כל אחד מכם מביא את הדרך שלו לתוך ההורות. הדרך הזו טומנת בחובה עשרות שנים של חוויות, אותן כל אחד מכם חווה בנפרד, עם הוריו, אחיו, חבריו וסביבתו.

ואז מתחיל שיח חדש, ללא מילים. וזה לא שיח בין שני הורים בוגרים. זה שיח בין שני ילדים קטנים, שרבים מי צודק,
מה הדרך הנכונה ומה המקום שלהם בעולם.
ילדים שדורשים שיראו אותם, שיקשיבו להם, שיקבלו אותם, כפי שהם.
וכל ילד (הורה) שמתבצר בשלו, מרגיש שוב כמו אותו ילד קטן, שלא שומעים אותו.
הפערים בינכם גדלים והכעסים גם.

 

מה בעצם קורה בריב בין זוג הורים?

ריבים של בני זוג על גישות חינוך, זה הרבה מעבר למה שנכון לילד.
זו כמיהה עמוקה כל כך להרגיש משמעותיים, שייכים, רצויים ומוזמנים.
כל מה שמזכיר את ה"פרידה" שהם חוו כילדים (התעלמות, ביקורת, כעס, דחייה), מעורר את אותה חרדת פרידה בלתי נסבלת.
ומה שהכי מאיים על ילד – זו פרידה. ומה שכל ילד צריך – זו קירבה ואהבה.
והילדים הגדולים האלה, שהיום הם הורים, מבקשים היקשרות בטוחה, שיאהבו אותם, ללא תנאי.

 

כשאת כועסת עליו, זה מחזיר אותו לתחושה הקשה שהרגיש, כשלא הצליח לרצות את אימו.
כשאתה מתעלם ממנה, היא שוב חווה את הדחייה שחוותה, ממישהו שהיה יקר לליבה.
כשאת מבקרת אותו, הוא מתכווץ והופך לאותו ילד ננזף ולא ראוי. כשהוא לא מקבל את הדרך שלך, בעיניים שלך,
הוא לא מקבל אותך ולא נותן אישור לקיומך.

 

אז הדרך לגשר על גישות שונות בהורות, היא קודם כל לוודא, שיש בינכם היקשרות, לתחזק ולחזק אותה. כי כשיש היקשרות,
זה מעורר את האינסטינקט של כל אחד מכם, להעניק ולהיות טובים אחד למען השני ולהיות בצד אחד של השני.

 

איך מחזקים היקשרות בין שני מבוגרים?

ממש באותה דרך שמזינים היקשרות עם ילדים: כמו עם ילדים, עם טרדות היום יום, לפעמים אנחנו שוכחים,
את מה שאמור להיות כל כך פשוט:

  • להיות קרובים – פיסית ורגשית,
  • לגעת – חיבוק, ליטוף או כל גילוי של אהבה,
  • להראות לצד השני שהוא משמעותי לך, שאת מפנה זמן להיות איתו (גם אם זה אומר לפעמים לנתק שיחת טלפון כי הוא בדיוק נכנס),
  • שאת מכינה לו משהו שהוא אוהב, שאת מכירה אותו מבפנים – מה הוא רוצה, מה חשוב לו,
  • להקשיב לו, למה שנובע מתוכו.

ברגע שניתן מקום לצד השני, לעצם קיומו ולנחיצותו בעולמנו, ההיקשרות תעשה את שלה.
הוא כבר ירצה ללכת אחריך, להקשיב לך, להיות דומה ומשמעותי עבורך ובשבילך (אותו דבר גם לגביו, כלפיך).

 

לסיכום

לגשר על גישות שונות בין בני זוג, זה הרבה מעבר לתקשורת ולפשרה. זו עבודה על חיזוק ההיקשרות בין בני הזוג,
בניית מערכת יחסים עמוקה והחלטה הדדית לעזור אחד לשני, להתבגר בתוך הקשר.

לסיוע בחיזוק ההיקשרות, בין כל בני הבית, מוזמנים לפנות לתכנית הדגל שלנו להורים, שם אנחנו מדברות עוד על הנושא הזה ואחרים, בהרחבה.

אהבתם את המאמר? שתפו.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

שווה לקרוא גם את זה:

גיל שנתיים הנורא

כמעט ואין הורה שלא מרגיש את השינוי שחל בילד שלו באיזור גיל שנתיים. בדר"כ, עד אז, הילד הולך אחרינו בקלות, נשמע לנו, משתף פעולה. קל

קרא עוד »

קבלו מאיתנו מתנה

מיני קורס חינמי בנושא ילדים רגישים