המדריך ההיקשרותי לחלק המאתגר ביום: שינה והרדמה אצל ילדים

הרבה הורים מכנים שינה והרדמה אצל ילדים "סיוט".
אתם עייפים, מתים לרגע אחד לעצמכם והילדים פשוט מסרבים ללכת לישון.
עוד פיפי ועוד מים ועוד סיפור ועוד חיבוק… הם פשוט לא מקשיבים והחלק הכי גרוע – זה חוזר על עצמו יום יום.
לפעמים אפילו כמה פעמים ביום.

רק כשנבין לעומק כיצד ילדים מתפתחים ומה הם צריכים, נוכל לבחור לגשת לסיטואציה המאתגרת הזו בצורה אחרת.
מתוך מודעות וברגישות. מעבר לכך, אם ניכנס לסיטואציית ההשכבה נכון, אם הילדים יקבלו מאיתנו את מה שהם צריכים,
באמצעות חום, קירבה ואפילו בכי, זה עשוי לשפר את הדרך בה הם מתמודדים גם עם קשיים אחרים – לאורך כל היום.
זה דורש מאיתנו עבודה, זה דורש מאיתנו הבנה אבל חשוב לזכור, שזה לא תמיד יהיה מאתגר.

אז איך משכיבים ילדים לישון בגישה הקשרותית? המשיכו לקרוא.

 

למה שינה והרדמה אצל ילדים כל כך קשה?

הדבר הראשון שחשוב להבין, הוא ששינה והרדמה אצל ילדים – הוא התמודדות עם פרידה לכל דבר.
פרידה מהיום שהיה, פרידה מהמשחקים והצעצועים אבל הכי – פרידה מההורים.
זה נכון לגבי תינוקות, זה נכון לגבי פעוטות, זה נכון לגבי ילדים וזה נכון גם לגבי מרבית המבוגרים.

ההיפך מפרידה – הוא חיבור.
אותו קשר, תחושת יחד, שהיא הצורך הכי גדול של בני אדם מבחינה הישרדותית.
חוויית הפרידה, היא האיום האנושי הגדול ביותר. היא מעוררת במוח את הרגשות הכי אינטנסיביים באופן לא מודע
כמו בהלה, מרדף ותסכול.
המוח האנושי מחווט להימנע מפרידה. הוא מגיב לכך בצורה חזקה, על מנת להחזיר את החיבור לקשר.

מצד שני, החיים מלאים בפרידות. אי אפשר באמת למנוע את זה, בטח ובטח אצל ילדים.
לא על כל הפרידות אנחנו יכולים לשלוט, אבל על הפרידה בשינה כן.
איך שנתמודד איתה, ישפיע על כל ההתמודדויות של הילד עם פרידות בעתיד.

הקושי עולה, כשההתנגדות של הילדים ללכת לישון, מתנגשת עם הצרכים שלנו – ללכת לישון בעצמנו,
לקחת רגע להירגע, לצאת מהבית ועוד. אנחנו מצפים מהילד שיירגע ופשוט יכנס למיטה לבד.
הדבר האחרון שהוא רוצה, הוא ללכת לישון. הוא מחפש מה לעשות עם כל האנרגיה הלא מודעת הזאת בגופו.
איך כדאי ולא כדאי להגיב?

 

הורים גם בלילה – מענה לצורך ההקשרותי

יש הורים שחושבים, שאם הילד שלהם לא הולך לישון בזמן, זה אומר עליהם שהם הורים לא מספיק טובים.
לא מספיק החלטיים ולא מספיק מציבים גבולות. דעה זו מקשיחה את עמדתם מול הילדים.

אבל בעיות פרידה, לעולם לא יוכלו להיות מטופלות, עם עוד פרידה.
זה מחמיר את המצב ומעלה עוד מגננות, גם בשינה עצמה וגם במהלך היום.
ילד שחווה הרבה פרידה יהיה יותר אלפא, יראה יותר התנגדות ויותר ידחה אותנו ממנו.

איומים, עונשים ושיטות אימון שינה שונות שחלק מההורים נוקטים בהן, מראות לילד שהוא לא יכול לסמוך עלינו,
לבטוח בנו ולתת בנו אמון. שברגע שהוא הכי זקוק לנו, בפרידה הכי קשה שיש לו במשך היום – אנחנו לא שם בשבילו.

הרעיון המרכזי הוא לא לעזור לילד להירדם לבד, אלא לעזור לו לראות איך אפשר לשמור על החיבור ביננו, גם במהלך השינה.
בנוסף, איף להביא את מערכת העצבים בגוף למצב של מנוחה.
אז איך להעניק יותר חיבור, להגיע לשינה והרדמה אצל ילדים מוכנים, סבלניים, מכילים ובעמדת הובלה?

 

השכבה לשינה בגישה ההקשרותית – כלים, טיפים פרקטיים ורעיונות

אחד הדברים שעוזרים לילדים להיפרד וללכת לישון בקלות, זה ליצור זמן חיבור לפני השינה.
הרבה הורים עושים את זה בצורה אינטואיטיבית: יושבים ליד הילד, מקריאים סיפור, מקשקשים קצת, נותנים חום ומגע פיזי…
מעניקים מנה טובה של חיבור וקשר לפני שנפרדים לשינה.
יש ילדים שזה ממש מספיק להם, שיסתובבו ויירדמו ויש כאלה שלא.
אם לילד קשה להירדם, אנחנו לא רוצים לדחוף לו את הפרידה לתוך הפרצוף
ולהגיד דברים כמו: "די, תלך כבר לישון", אלא לעזור לשמור על החיבור.
הנה 3 דרכים לעשות זאת:

 

1. לשמור על קשר:
בשנים הראשונות, כשההיקשרות עוד לא עמוקה, יש צורך ממש חזק לשמור על חיבור עד לרגע ההרדמות:
לשכב לידם, ללטף אותם, לשיר להם וכו'. זה עוזר להם לווסת את עצמם ולהירגע.
בגילאים יותר גדולים, ילדים נרגעים בכך שהם מדברים. הם לא חייבים נוכחות צמודה,
אבל כן שנהיה לידם ונקשיב להם.
אפשר גם לתת להם משהו משלנו, משהו ייחודי ולא סתמי, כל חפץ שיעזור להם לשמור על החיבור:
בגד עם ריח, כרית במרקם נעים, להיות בחדר אחר אבל לשיר תוך כדי…
משהו שישמור על החיבור מרחוק, באמצעות כל החושים.

בגילאי שנתיים-שלוש, אפשר להרגיע אותם על ידי שימוש בשורש ההידמות ["גם כשאני הייתי ילדה הייתי כמוך"]
והשייכות ["שנינו מפהקים אותו דבר ובאותו זמן]" שמאוד חזקים בגילאים האלה.

בגילאי 4-5, להתרכז במערכת היחסים: "אתה תמיד בלב שלי", "יש חוט שמחבר בין הלבבות שלנו",
"אבא ואמא תמיד איתך, גם בשינה" וכו'.

*מילה לגבי לינה משותפת – אין מחקר שמראה שהיא פוגעת בהתפתחות הילד או בשאיפה שלו לעצמאות,
להפך, היא תורמת לתחושת הביטחון שלו, אבל חשוב שזה יגיע מתוך עמדת הובלה של ההורה
ולא מתוך עמדה של כניעה ושל תסכול.

 

2. לגשר על הפרידה:
גשר הוא כלי שמחבר, בין פגישה אחת לפגישה הבאה ומקל על עול הפרידה שבאמצע.
הרעיון הוא, לא למקד את תשומת הלב של הילד בפרידה עצמה, אלא בחיבור מחדש, בנקודת החיבור הבאה.
זה יכול להיות בחלום ["אני אחלום עליך ואתה תחלום עליי"], זה יכול להיות בבוקר
["נקום ונכין לנו את הכריך שאנחנו הכי אוהבים]" וזה יכול להיות במהלך השינה ["אני אבוא באמצע הלילה ואתן לך נשיקה וחיבוק"].

 

3. מצב משחק רגוע:
בזמן משחק, המוח נמצא במצב של מנוחה פעילה. מצד אחד הוא פעיל, ומצד שני הוא נח, הוא לא מבוהל,
לא מתוסכל ולא נכנס למצב הישרדותי.
משחקים רגועים לדוגמה: סיפור שמספרים יחד, פעם ההורה ופעם הילד, לדמיין יחד, לשיר.
פעולות אלו מאפשרות לילד לגעת בעצב אבל גם לשחרר, בלי להיבהל ולברוח.
יש ילדים שגם יבכו מסיפור או שיר עצובים וזה בסדר, זה יעזור להם לשחרר ולהיכנס לשינה.

 

לסיכום:

זמן הלילה והשינה הוא אחד הדברים הכי מאתגרים בהורות.
ברגע שנבין את הצורך העצום של ילדינו בהיקשרות, ברגע שנבין שאין להם את ההבשלה הדרושה
כדי פשוט ללכת לישון לבד וזהו, ברגע שנבין, שזה שלב התפתחותי, בו אין להם את היכולת לוויסות עצמי ולאחוז בקשר,
נבין שהם זקוקים לדעת שהם יכולים לסמוך עלינו – דווקא ברגעים המאתגרים האלה.
הבנה זו תוביל אתכם להתמודדות טובה יותר עם האתגר, בדרך המתאימה לכם
ואם עדיין קשה לכם, אתם מוזמנים לפנות אלינו או להתעניין בתכנית הליווי שלנו להורים.

אהבתם את המאמר? שתפו.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

שווה לקרוא גם את זה:

פגיעות במערכות יחסים

לא קל לנו לחשוף את הרגשות הפגיעים שלנו בפני אחרים. רגשות כמו אהבה, נזקקות, כמיהה, תלות, עצב, התלהבות, געגוע, הם רגשות פגיעים. כשאנחנו חושפים רגשות

קרא עוד »

קבלו מאיתנו מתנה

מיני קורס חינמי בנושא ילדים רגישים